שיעור בסיום מסכת נדרים ופסחים

השיעור נתרם ע"י ידידינו ר' משה ומקסין וועג לע"נ הוריהם היקרים,

אמו מרת אלטי אסתר רבקה וועג בת ר' משה סטרולוביץ,

ואביה ר' מרדכי בן ר' אליעזר צבי ווינער ז"ל.

(נדרים א91) "כי האידנא" למה ככה עשית לי? אמר לה מה פתאום זה לא הייתי אני לא צערתי אותך אמר לה לא הוה הדא מילתא האידנא, אמרה ליה איך זה אפשר הלין נוכרים נפטויי'-נפטויי' מוכרי נפט, כי הערבים מוכרים נפט דהוו הכא האידנא אמרה ליה הכא האידנא, אי אנת לא דילמא חד מנהון אמר להו רב נחמן, רב נחמן הוא הצדיק האמת שהוא מלמד זכות, שהכל שטויות הכל שקרים לא היה ולא נברא אמר לו רב נחמן זה הכל שטויות זה סתם שקרים, סתם היא משקרת, אמר להו רב נחמן לא תשגיחון בה זה סתם סתם שקרים. ההוא גברא דהוה מהרזיק הוא היה מהרזיק בביתא הוא הוא ואינתתא על אתא מריה דביתא הגיע בעל הבית פרטיה נואף להוצא וערק שבר קיר והוא ברח, כמו שכתוב אצל רבה בר נחמני ששבר קיר והוא ברח אמר רבא אינתתא שריא אם איתא דעבד איסורא לא היה שובר את הקיר הוא שבר את הקיר אז כולם ראו שהוא שבר את הקיר ארכוסי הוה מירכס ההוא נואף דעל לגבי ההיא אינתתא - כל זה סודות נוראים.

אתא גברא סליק נואף איתיב הוא טיפס הכלאי בבא, הוה מחתן תחלי תמן וטעמינן חויא - והנחש טעם הגיע נחש כמו שכתוב אצל רב אחא בר יעקב שהגיע נחש עם שבעה ראשים - בעא מרי דביתא למיכל - והוא היה איש חסד אמר אסור לאכול, אדם צריך להתגבר על תאוות אכילה שלו - בעא מרי דביתא למיכל מן הנהו תחלי בלא דעתא דאינתתא אמר ליה ההוא נואף לא תיכולי אסור לאכול!

ח"ו שתאכל מזה! זה סכנת נפשות דטעמינון חויא סכנתא חמירא מאיסורא. דטעמינון חויא - אמר רבא פה רבא דן לכף זכות, אינתתא שריא אם איתיה דעבד איסורא ניחא ליה דליכול ולימות - היה רוצה שהוא ימות כמ"ש כי נאפו ודם בידיהם פשיטא - אומר רבא פשיטא זה דבר פשוט מהו דתימא (-עכשיו נקרא שקלים-) איסורא עבד, והאי דאמר ליה דניחא ליה דלא לימות בעל דתהוי' אינתתא עלויה' לא! מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם קא משמע לן הדרן עליך "ואלו נדרים", זה מסכת נדרים

עכשיו נפתח מסכת פסחים, פסחים זה עוסק בפדיון הבן

ברך ברכת הפסח פטר את של זבחים - כי יש שתי ברכות ברוך אתה - אשר קדשנו במצוותיו וצונו לאכל קדשים

בירך את של זבח לא פטר את של פסח יש לו עוד זמן לאכול את של פסח-דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו.. ( גמ') כשתמצי' לומר לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה לדברי רבי עקיבא רבי עקיבא

זה ר"ת יש קונה עולמו (היכל הברכה פרשת מקץ דף רמ"ח) בשעה אחת רבי עקיבא כל ימי הייתי מצטער ולכן מסיימת מסכת פסחים עם דברי רבי עקיבא להגיד לנו שיש קונה עולמו בשעה אחת, שאדם בשעה אחת יכול לקנות את כל עולמו,

לא שפיכה בכלל זריקה ולא זריקה בכלל שפיכה רבי שמלאי - יוצא שהתנא האחרון שמסיים לנו את מסכת פסחים זה רבי עקיבא שזה אומר לנו "היכל-הברכה" הקאמרנער מסביר לנו את הסוד של רבי עקיבא שזה העניין של פסחים 'זבח פסח לה' הרי השאלה של הבן הרשע זה השאלה הראשונה - מה העבודה הזאת לכם? מה עונים? זבח פסח הוא לה' - שאדם צריך לשחוט את עצמו וזה רבי-עקיבא ששחט את עצמו לכן הסיום זה רבי עקיבא זבח פסח הוא לה' - שהוא שחט את עצמו!!

זה מה שאומר "היכל הברכה" שזה הסוד של השחיטה של הזביחה שאומרים לבן רשע זבח פסח הוא לה', שזה הסוד של רבי עקיבא, אתה רוצה להבין את התורה? אתה רוצה שלא יהיה לך קושיות? תהיה בדרגת רבי עקיבא לכן מסיימת מסכת פסחים ברבי עקיבא. שזה מה שמחדש הקאמארנער יש קונה עולמו בשעה אחת זה כל המסירות נפש נתעלה למעלה למעלה!

כמו שאמר רבי דוסא אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו, כמותך ירבו בישראל, כמותך בכף הדימיון ולא מותך ממש שהיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, כמותך שהיית מתאוה כל ימיך מתי יבא לידי ואקיימנה והיית הולך בדרך תמים במסירות נפש, וזהו כמותך ולא מותך ולזה בכה רבי עקיבא כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא פסוק זה לידי ואקיימנו אמרו לו עד כאן !!!! תגיד ואהבת, אם הי'ה אומר ואהבת הי'ה מכלה את כולם, לא זכיתי לשעה כזו להתעלות מעלה מעלה ע"י מסירות נפש יש קונה עולמו בשעה אחת, ולזה בכה רבי, ורבי בכה ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת,

ועל פיך ישק כל עמי יתדבק בנשיקין דרחימו, "כל עמי" כי הצדיק מעלה כל הדבקים בו לדביקות אהבה רבה ושפתיים ישק נשיקין דרחימו מאת הקב"ה נושק שפתיו כמבואר לעיל ויש (ארבע זמנין) ארבע זוגין בתרי לישנא והם חד לישנא דין ישק שפתיך ואל ישעו בדברי שקר, כמ"ש נאמר מים גנובים ימתקו ולא מסתיים מינה ואל ישעו בדברי שקר ואין מושיע, (שמואל כ"ב) שזה לשון עסק והגיון וזה לשון פניה והבטה ושניהם אחד, לשון סעד וסמך וסמך שזה המ"ם וסמ"ך בלוחות בנס היו עומדים ונהירו דאנפין וכן כל דבר אשר ישך כנחש ישך זה הנחש שהולך אחרי הבן-אדם שאריה נושה כנחש נושך מעט והא לוקח חיותו ובסוף ירשנה ואז וזרעו ירשנה - זה הסוף של מסכת פסחים שמסיימת ברבי עקיבא יש קונה עולמו בשעה אחת, בזביחה, זבח פסח, וה' יורישנה לשון גירושין גירשון (זכריה ט') על צור ובאמת שניהם ירושה זה סוד הירושה וזרעו יורשנה שנאמר לכלב לזרעו יורישנה, ובשעה ירד מלכין קדמאין ומלכו בארץ אדום ואד-ני יורשנה ודאי ה' ילחם לכם, וסר צלם מעליהם והבן. (וצוארו יכין)

עכשיו אנחנו נסביר את הסיום של פסחים שזה מה שאומר רבי שמלאי איקלע לפדיון הבן בעי מיניה פשיטא על פדיון הבן אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן, אבי הבן מברך ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, וזה כהן מברך או אבי הבן מברך כהן מברך דקמטי הנאה לידיה או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה לא הוה בידיה אתא שאיל ביה מדרשא אמרו ליה אבי הבן מברך שתים והלכתא אבי הבן מברך שתים:

הדרך עלך מס' פסחים ונדרים והדרך עלך וכו' (הרב חוזר 3 פעמים על מה שנוהגים לומר בסיום המסכת)

יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלוקי אבותינו שתהא תורתך אומנותינו בעוה"ז ותהא עמנו לעולם הבא "חנינא בר פפא…. כולם מתו על קידוש ה', למה קוראים את זה כי זה סוד עקיבא כי אמרנו שרבי עקיבא מת על קידוש ה' כולם מתו על קידוש ה' כל אלה כתוב בספרים מתו על קידוש ה' (ושוב הרב אומר ג' פעמים את היהי רצון שנוהגים לומר בסיום המסכת וכן עד הסוף)

תורה ק"א והעניין הוא כך כי בי"ק ה' צור עולמים כי העיקר זה ללמוד תורה בעיון ולהבחן היינו בראשית ברא כי בתורה שנקראת ראשית ברא עולמים, כי ה' ברא את העולם רק ע"י התורה, יוד זה השכל זה לימוד בעיון השכל של התורה ו-ה הוא אותיות של התורה, זה תורה בבקיאות, שהרי חמשה חומשי תורה בחינת ה' מוצאות הפה, לכן ביק' ה' צור עולמים היינו בהתורה שהיא בחינת יק' ברא כל העולמים, אדם אתם, אתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם.

כי יש ע' אנפין נהירין, ויש ע' אנפין חשוכין, ואת האנפין נהירין מקבלים רק ע"י לימוד בעיון.

כי יש שני כחות וזאת התורה אשר שם משה, זכה נעשה לו סם חיים, לא זכה נעשה לו סם מוות. סם חיים היא אנפין נהירין סם מוות היא אנפין חשוכין כמש"כ במחשכים השיבני כמתי עולם, כי אדם לא לומד בעיון זה נקרא מחשכים, ומן אנפין חשוכין אז יש לעכו"ם יניקה, לכן העכו"ם מושלים עלינו.

וכל עכו"ם יש להם כל המדות רעות, רק כל אומה ואומה כרוך אל מידה אחת יותר מכל המדות רעות וזה הופיע מהר פארן, שרצה הקב"ה ליתן התורה לכל הברואים וכל אחד ואחד לא רצה לקבלה, ששמעו שאותה מידה קשה שהם כרוכים אחריה אסרה תורה.

וכל מי שיש בו מדות רעות הוא נכנע תחת אותם העכו"ם .

כל מי שיש בו מדות רעות כי הוא לא לומד בעיון כיון שהוא לא לומד בעיון כרוכים אחריו כל המדות רעות לכן העכו"ם מושלים בנו. הע' עכו"ם זה הע' מידות רעות, הוא נכנע תחת אותם העכו"ם שהם כרוכים ומקושרים לאותן מדות רעות, וזהו כל הפורק ממנו עול תורה, אם אדם לא לומד בעיון זה נקרא שהוא פורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ היינו שעבוד בגשמיות ושעבוד ברוחניות, עול מלכות, וגם דרך ארציות, דהיינו המדות רעות של העכו"ם לכן הוא בתוך כל המידות רעות של העכו"ם כי הוא לא לומד תורה בעיון.

וזהו עול דרך ארץ כי ע"י שפרק ממנו עול תורה שהיא בחינת אנפין נהירין כי אנפין נהירין זה רק תורה בעיון, חכמת אדם תאיר פניו עי"ז מתגברים עליו בחינת אנפין חשוכין שהם השעבוד וכל המידות רעות מדת הכעס ותאוות רעות ומידות רעות וכל המידות רעות כי הוא לא לומד בעיון.

וזה נקרא עול מלכות ועול דרך ארץ שכל העכו"ם שולטים עליו וכל המידות רעות משתלטים עליו.

אבל כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, אם אדם יסכים ללמוד תורה אז יעבירו ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ מה פירוש? מי שלומד בעיון!

אם אדם יש לו ליקוטי מוהר"ן אחר אני לא אשם לו, אני קיבלתי ליקוטי מוהר"ן הזה יש לי אותו כבר כמעט עשרים שנה, אולי יש היום ליקוטי מוהר"ן בהוצאות יותר חדישות שלא צריך ללמוד בעיון,

אני לא יודע, יש היום בברסלב מליון שיטות ומליארד מדריכים חדשים קמים, כל יום קמים, חדשים לבקרים רבים המדריכים, כל מדריך אומר הפוך מהשני אבל ליקוטי מוהר"ן מאז ומעולם עומדת, על (השער של) הליקוטי מוהר"ן כתוב נדפס באוסטראה אולי אצלי זה מאוסטראה ויש היום של ארץ ישראל, אולי אני לא יודע בדיוק,

זה מאלכסנדר פורבוליצ'ב אולי לכן לא רוצים את הליקוטי מוהר"ן הזה כי זה של אלכסנדר פולביץ הוא היה קיסר רוסיה לכן לא לומדים בכזה ליקו"מ, אני מבין יש לימוד זכות, למה לא לומדים תחת אדוננו הקיסר, אדוננו הקיסר זה ימח שמו הקיסר, צריך להגיד ימח שמו, אדוננו? אז עכשיו אני מבין למה לא קוראים את הליקוטי מוהר"ן הזה כנראה שיש כבר הוצאות חדשות ששם לא כתוב ללמוד תורה בעיון.

זה אולי הדפיס את זה הקיסר מי יודע, למה הוא רצה שילמדו תורה בעיון התורה בעיון זה מפיל את רוסיה, אז זה קשיא מיניה וביה. למה הקיסר? הא זה ר' נתן הדפיס את זה הא ממש אתה רואה זה נס, היתה לי קושיא איך הוא ( הקיסר) רצה שידפיסו תורה בעיון? התורה בעיון מפילה את רוסיה את כל אומות העולם אז למה הוא הדפיס את זה בכלל?

אז ר' נתן הדפיס את זה, אז הכל בסדר עכשיו זה מתורץ!!

על כל פנים רבותי היום קמים מדריכים חדשים לבקרים רבים המדריכים וככה יקומו ויתרבו עד שיבוא מלך המשיח מיליארדים וטריליונים אבל הארץ לעולם עומדת הליקוטי מוהר"ן נשאר אותו ליקוטי מוהר"ן זה לא יעזור לאף אחד.

הליקוטי מוהר"ן זה ללמוד תורה בעיון זה ליקוטי מוהר"ן זה השכל שבכל דבר כי אני לא יודע למה אנשים לא לומדים בעיון? אומרים ברסלב זה לא ללמוד בעיון, אני לא ראיתי תורה אחת לא ללמוד בעיון, כל התורות של רבינו זה רק ללמוד בעיון, להסתכל בשכל של כל דבר ויעקב זה החכמה, ויעקבני כך מתחילה התורה הראשונה, ע"י התורה מתקבלים כל התפילות והבקשות, מתפללים בלי ללמוד תורה אז התפילה לא מתקבלת, אני לא יודע איך אנשים יכולים להדפיס ליקוטי מוהר"ן הפוכים? איך יש להם כזה מח מעוות כזה בתי דפוס מעוותים שיכולים הכל להדפיס הפוך.

אבל זה ליקוטי מוהר"ן כנראה זה עתיק כזה, ענתיקא כזה אולי יודייקא אני לא יודע מה זה שייך ליודאייקא,? אולי!

אז רק ע"י התורה מתקבלים כל התפילות וכל הבקשות, רק אם אדם ילמד תורה בעיון אז יקבלו את התפילות שלו אם מתפללים, אז יהיה חן וחשיבות בעיני אומות העולם, אומות העולם צוחקים עלינו רומסים אותנו, ואז יהיה נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכים הן ברוחני הן בגשמי כי עכשיו בעוונותינו הרבים החן והחשיבות האמיתי של ישראל נפל רואים אין שום חן על ישראל, כולם אומרים שצריכים להשמיד את עם ישראל, כל אומות העולם השמידו אותנו לפני חמישים שנה עכשיו רוצים הלאה להשמיד אותנו, אז למה?

כי אנחנו לא לומדים תורה, הם לא רואים את החשיבות שלנו, אומות העולם אומרים זה עם אחד בין העמים שסתם משתרר עליהם. אבל אם הם היו רואים את אור התורה, "והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זרחך", אם היינו בתוך התורה כולם היו משתחווים לעם ישראל "ועמדו זרים ורעו צאנכם" אז זה שהעמים רוצים להרוג אותנו ואומרים מה פתאום שאתם… אתם עם בין העמים, למה אתם עם לבדד ישכן?. למה אתם לבדד

זה מה שרצה רבין וברק אמרו גמרנו מספיק לבדד, יתערבו בגוים ויתחתנו עם הגוים ויפסיקו להרוג אותם, כי עכשיו עיקר החשיבות והחן הוא אצלם אבל אם אנחנו נראה לעמים את החן, העולם יראה את החן העולם יראה את אור התורה אז יהיה "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר איכרכם וכורמיכם" כולם רוצים אור אין אור בלי תורה, השמש זה לא אור זה חשך זה לא אור.

כי עכשיו עיקר החן והחשיבות הוא אצלם אבל ע"י התורה נתעלה החן החשיבות של ישראל כי ע"י נתעלה החן והחשיבות של ישראל כי התורה נקראת אילת אהבים ויעלת חן רק התורה יכולה להעלות חן, בלי לימוד תורה אין שום חן, אדם מנסה פה מנסה שם מנסה חן מפה חן משם אין שום חן בעולם רק ע"י לימוד תורה, כי לימוד תורה זה השכל זה השכל היחידי שיש בעולם לא חלליות, שולחים חלליות למאדים עוד אחת ועוד אחת הכל לא מגיע רואים שהשכל של בני אדם זה לא מצליח.

"אילת אהבים ויעלת חן" שלחו אחת בערב סוכות שנה שעברה ואחת בערב חנוכה זה הכל לא הגיע.

כי התורה נקראת איילת אהבים ויעלת חן שמעלה חן על לומדיה השכל היחיד זה שכל התורה וזה מעלה חן, ועי"ז מתקבלים כל התפילות וכל הבקשות, ואז שאדם מתחיל ללמוד תורה רואה שכל התפילות יתקבלו ויצא מכל החובות, ולישיבה גם יהיה כסף, זה שלישיבה אין כסף כי לא לומדים תורה אף אחד לא לומד תורה בישיבה הזאת אף אחד לא לומד תורה אז מאיפה יבוא הכסף, הארון נושא את נושאיו אם הארון לא נושא את נושאיו צריכים לסגור את הישיבה הזאת, באמת צריך להחזיק אנשים שלא לומדים תורה?? בשביל מה, מה זה מועדון? מה זה כאן זה מתנ"ס מה זה? אז כל אחד יביא את החתיכת לחם שלו את הסנדביץ מהבית וגמרנו ונעשה מתנ"ס.

רוצים ללמוד תורה? רוצים להקים ישיבה? אז צריך ישיבה של תורה, ברסלב זה תורה זה לא, הרבע' (רבינו) אמר בשיח שרפי קדש (חלק ב' סעיף רנ"ז) שמקודם תהיו ליטאים אחרי שתהיו ליטאים נוכל לדבר אתכם אני רוצה שהדבר שלי ילך על לב של ליטאים "ליטוישע הערצער" שידעו את כל התורה מקודם,… כי איש ישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולראות את השכל, ברסלב זה לא רגש ברסלב זה שכל, האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתיקים אותו, הרי שילוח הקן זה שיא הרחמים שיכול להיות כרחם אב על בנים, אבל אם אדם יגיד על קן ציפור יגיעו רחמיך אז משתיקים אותו שהמצוות זה גזרות ולא רחמים, התורה לא מדברת מרגש התורה זה שכל, כשיהיה שכל כל מי שיש בו דעה מרחמים עליו ומי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, סתם לרחם על אנשים, כשאין דעה כשאין שכל? כל העניין של ברסלב זה שיא השכל, הרבי אומר רציתי שיהיה לכם כזה שכל שבכמה דורות לא היה כזה שכל, כתוב בחיי מוהר"ן כזה שכל שבכמה דורות {לא היה.} כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בשכל של כל דבר, אז ר' לוי-יצחק אמר שאפילו שר' נתן לא שמע את התורה הזאת מהרבי, ר' נתן לא שמע את התורה הזאת אבל שם אותה בהתחלה כדי לדעת שברסלבר זה שכל זה לא רגש זה לא סתם.

כשיש שכל אז שלהבת הלב עולה מאליה (לקו"מ כ"א) כשיש שכל והמח עובד אז ממילא אדם מתרגש אז אדם אוהב את ה', אבל לא יכול להיות רגש בלי שכל, אז זה לא רגש זה סתם הורמונים כאלה שזה לאט לאט נגמר, זה שום דבר לא, בגלל שיש לו קצת הורמונים אז הוא קופץ משתולל קצת אוהב קצת ככה אבל לאט לאט ההורמונים נגמרים וכשיש שכל, וכשיש שכל הרבי אומר אז שלהבת הלב עולה מאליה רק כשיש שכל שלהבת הלב עולה מאליה אבל בלי שכל אין שום דבר, אין שום דבר.

ושכל זה ללמוד בעיון, לעשות את המבחנים לשבת 6 שעות בישיבה 8 שעות, 12, 16 חתן צריך לשבת 16 שעות. קבלת אשה שתזרוק אותך מהבית אם זה יהיה פחות מ16- אשתך תזרוק אותך מהבית אני אומר לך אתה נפלת בפח מאד גדול יותר מכולם כאן, היא לא תסבול מילה אחת לבטלה האשה הזאת ממתי שהיא נולדה עוד לא יצא [ממנה] דיבור אחד לבטלה מה שקרה אתה נפלת בפח מאד גדול לא תוכל לדבר איתה דברים בטלים לא תוכל לצחוק איתה לא תוכל להגיד לה כל מיני שטויות זה לא היא לא תקבל את זה [היא] לא תדע מה שאתה רוצה ממנה זה רק דברי תורה, 16 שעות ללמוד וזה החיות של האשה, החיות שלה שבעלה לומד, הוא מקרין עליה את השכל.

"פעם אחת {רבנו} אמר הלא שברו אותנו כחרס הנשבר הלא הייתי סבור שכולכם תהיו צדיקים, צדיקים גדולים עם שכל כזה שבכמה דורות לא היה כזה שכל".

זה מה שקיויתי מכם? שתקפצו לי על השולחנות? שתיסעו לי בטרמפים? עם מכוניות? תשכרו מכוניות ותיסעו לי? עד גיל 50 לא ידעתי מה זה רכב, עד גיל 50, 55, הייתי הולך ברגל מכפר חסידים לא הייתי נוסע באוטובוסים, הייתי הולך מכפר חסידים לחיפה ברגל, הלכתי ברגל שעתיים עשיתי התבודדות אפילו שהייתי ליטאי, התחלתי קצת לדבר עם ה' מה יכול להיות החלטתי לא לנסוע באוטובוס התקשרתי לאמא שלי אמרתי לאמא שלי שאני בכלל לא רוצה להגיע היא באה לבקש כמה פעמים אמרתי טוב הלכתי שעתיים הלוך ושעתיים חזור וזהו, לפעמים היה איזה טרמפ עוצר לי וזה הייתי מקצר את הדרך.

היום כל אחד יש לו רכב ועל זה הולך כל המשכורת, על הרכב, ועל הכל, כל אחד עם רכב צמוד היום איפה הגענו?

הרבי היה רואה את זה הרבי מתהפך בקבר! עוד נוסעים לאומן, בלי שכל לנסוע לאומן? בלי שכל סתם לנסוע לאומן? כתוב על תלמיד של ר' נתן ר' מאיר בלעכער שהוא הגיע לאומן ולא עלה לציון עד שלא גמר את כל השלחן-ערוך אחרי שגמר את כל השו"ע אז שלש ימים הוא ישב ולא ניגש לציון.

עכשיו ראיתי פינסק קרלין, בשבעה הם לא עלו לציון עד שהם ישבו ארבע שעות ולמדו גמרא והוא אמר שאסור להיכנס לשום ענין בלי שהוא למד ארבע שעות גמרא, והיה להם כל יום דף שצריך היה לדעת אותו בע"פ ובטיש הוא לא היה מרשה לגשת מי שלא גמר את פרשת השבוע ואת הדפי גמרא של השבוע, והיה אחד שניסה ללמוד את זה מהר לפני הטיש אז הוא אמר לו לא ככה התכוונתי, הוא הראה לו שהוא יודע בדיוק מה שהוא עשה.

זה פינסק קרלין, זה גור זה כל החסידיות, בלי גמרא זה שום דבר, אין חסידות.

היום יש דבר חדש חסידות בלי גמרא, זה לא חסידות זה שום דבר לא, זה סתם בלוף, זה סתם שקר, סתם שקר, סתם שקר, זה לא המעלה של ברסלב, אנחנו פה שופכים דם ומשלמים מיליונים להקים ישיבות, לוקחים את המגידי שיעור הכי חשובים את הרבנים הכי חשובים שילמדו אתכם כי רוצים להקים חסידות כמו שצריך חסידות עם תורה עם שלחן-ערוך כמו שצריך.

רבי מיכל אמר שבגיל 14 הוא כבר ידע את כל היורה דעה, בגיל 14 ידע את כל היורה דעה בע"פ עם כל המפרשים עם כל הנושאי כלים הוא כבר ידע, פעם אנשים ישבו ולמדו היום ברסלב זה נקרא שיש לו רכב צמוד הוא נוסע כל הלילה לפה ולשם וביום הוא ישן, לא זה הכוונה,!

נותנים לאדם שנה שנתיים ככה להתאושש מהחתונה הוא רואה באיזה פח הוא נפל אז הוא צריך עכשיו לנחם אותו שנה שנתיים אבל אחרי זה צריך להתאושש גמרנו א"א להחליף אשה התחתנת גמרנו א"א להחליף [הרב מדבר לחתן הנ"ל]… התחתנת עם אשה שרק רוצה שתלמד שום דיבור בטל שום דבר לא,

אז איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, בכל דבר זה חכמה ושכל, שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב לה' יתברך ע"י אותו הדבר כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו, בכל דרכיו, כ"ש (קהלת) "חכמת אדם תאיר פניו", וזה בחינת יעקב כי יעקב זכה לבכורה שהוא ראשית בחי' חכמה וזה ראשית חכמה בחי' ויעקבני זה פעמים זה השכל "וחכמני" וזה שמש כי השכל וכו' וכשיהיה לאדם שכל "חכמת אדם תאיר פניו" בחינת יעקב כי יעקב זכה לבכורה שהיא ראשית אומרים על השכל שהחסידות זה שכל?… זה השכל הכי גבוה החסידות בחינת חכמה 'ראשית חכמה' חכמת אדם תאיר פניו.

אז כל העניין של החסידות בפרט ובכלל זה השכל העמוק וברגע שילמדו אז גם יהיה תקציבים, גם יהיה משכורות.

לבכורה שהוא ראשית, יעקב ע"ש החכמה, פתאום עשו ראה שיעקב יותר חכם חכמת אדם תאיר פניו, ולהבחן ללמוד בעומק, וזה בחינת יעקב כי יעקב זכה לבכורה, עשו עם כל הגניבות והשדידות הוא ראה שיעקב יותר חכם ממנו כי כתוב שהיו רבים על נחלת שני עולמים מה זה שני עולמים זה יקח את העולם הזה וזה את העוה"ב? יעקב אמר לי יהיה גם העוה"ז וגם העוה"ב ואתה לא עוה"ז ולא עוה"ב, כי עשו חשב עוה"ב בטח יהיה לי אני אבוא ואני אגיד הרגתי את נמרוד, לא מגיע לי שכר שהרגתי את נמרוד?

אברהם לא רצה לראות את זה. אברהם מת שעה קודם. עכשיו מת פייסל חוסני כולם שם פייסל חוסני יש שם מיליארדים פייסל חוסני, כולם שמחים חסר להם נמרודים? כל ערבי זה נמרוד כל ערבי שם זה פיסל חוסני הרגו איזה בכיר ועוד בכיר, שם כולם בכירים זה לא יגמר אף פעם עד שמשיח יבוא, אם לא לומדים תורה אז זה לא יעזור שום דבר לא יעזור שום דבר.

אז הוא שמח הרגתי את נמרוד הוא אמר אני אבוא לעוה"ב אני אספר שהרגתי את נמרוד, אברהם לא רצה לראות את זה אברהם מת שעה קודם, מה הרגת את נמרוד? הרגת בשביל התאוות רצח שלך אתה הרגת אותו לא בשביל להציל את העולם חסר נמרודים בעולם? מילא אם זה היה נמרוד היחידי, אבל ישר אחריו באים נמרודים חדשים.

אז עשו חשב אני אבוא אני אגיד הרגתי פה רוצח פה שודד, אבל הכל עשית להתאווה שלך, כתוב במדרש רבה שהכל הוא עשה לתאווה שלו, המדרש רבה בפרשת תולדות מביא שכל מה שהיה הורג הוא היה בשביל התאוות שלו ומה הראיה שהוא הרג בשביל התאוות שלו? אז אומר המדרש בתולדות אולי נגיד הוא הרג רוצחים שודדים הוא לא הרג בחורי ישיבה, בחורי ישיבה הוא לא הרג, הוא תכנן להרוג את יעקב אבל הוא לא הרג אותו, בחורי ישיבות לא יצא לו הוא לא הסתכסך אתם, יושבים בשקט ולומדים מה הוא מתעסק עם השודדים עם הרוצחים הוא מתעסק, בגלל זה הוא מעולם לא הרג בחורי ישיבה, בעוה"ב אני אגיד רצחתי שודדים רצחתי רוצחים אז בינתיים לקחתי גם את הכסף? מה? בין כה וכה כבר זה היה הפקר הכסף שלו, אז אומר המדרש אתה חושב שיהיה לך עוה"ב? שום עוה"ב לא יהיה לך!

אומר המדרש בתולדות כיון שראה שמואל את דוד אדמוני כתוב בתורה פעמיים אדמוני, בכל התנ"ך יש רק פעמיים אדמוני, אין יותר!

אז כיון שראה שמואל את דוד אדמוני "וישלח ויביאהו הוא אדמוני נתיירא אמר זה שופך דמים כעשו" אמר הו' הנה עוד עשו אחד, אדמוני, גם עשו הוא אדמוני.

אמר לו הקב"ה – לא, עם יפה עיניים, הוא יש לו עיניים יפות, עשו כל מה שעשו היה הורג מדעת עצמו הוא היה הורג. גוי כדי להרוג הוא צריך לקחת עוד אחד עמו, אפשר להרוג את כל הגויים אפשר להרוג את כל הגוים, ויכול להיות מיליארד מאסר עולם לא יודע כמה מאסר עולם צריך כדי להרוג את כל הגוים אבל זה מותר, כי כל גוי שותה כוס מים בלי רשות לוקח משהו בלי רשות אפילו על פחות משוה פרוטה הוא נהרג אבל צריך להיות שני אנשים, אחד הדיין ואחד העד אם יש שני אנשים אחד הדיין ואחד העד אפשר ללכת מגוי לגוי אולי הוא שתה מים בלי רשות הוא לקח איזה נייר בלי רשות הוא עשה משהו, לא חסר להם עבירות לגויים.

אז צריך להיות שניים אם יש כבר שניים אפשר ללכת מאחד לאחד להרוג את כולם, אבל עשו לא הלך לחפש עוד אחד עשו היה יודע זה רוצח זה שודד וזה גנב, ידע על כל אחד, אבל קח אתך עוד אחד!

הוא לא יכל להתגבר על עצמו התאוות הרצח היתה כזו גדולה אצלו, הכל היה בהיתר אם היה לוקח עוד אחד והיה אומר אני עד ואתה הדיין תפסוק אני יכול להרוג אותו עד אחד יכול להרוג אותו עד היום הדין כך, אני אומר שהוא גנב פחות משווה פרוטה, אפילו פחות משווה פרוטה אפילו כתב עם עט בלי רשות לקח עט בלי רשות חייב מיתה טיפה מים, אפילו חתיכת נייר אפילו הוא כתב עם עט בלי רשות אז על טיפת דיו פחות משוה פרוטה אתה חייב מיתה!

אז מספיק אפשר ללכת מגוי לגוי, והשני דיין אז אפשר להרוג אותו, אבל עכשיו התאוות הרציחה כל כך בערה בו שהוא לא חיפש עוד אחד.

אז אמר הקב"ה לשמואל, אתה חושב שדוד זה כמו עשו, עשו מדעת עצמו הוא הורג! עשו הורג מדעת עצמו!

אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג! הוא לא עושה שום דבר בלי סנהדרין. גם הוא שופך דמים, "דמים רבים שפך לפני" אבל הכל עם סנהדרין.

אז הם רבים על שני עולמים, עשו חשב הוא יבוא לעוה"ב יגיד הרגתי את הרוצח הזה הרגתי את השודד הזה, עשיתי פחות רוצח… מי היו החברים שלו רק רוצחים ושודדים. אז הרגתי כך וכך רוצחים כך וכך שודדים בינתיים גם לקחתי את ממונם, ממונם כבר הפקר… ממונם הפקר, אז אומר המדרש, לא אתה הרגת מדעת עצמך אתה לא תוכל לבוא לעוה"ב להגיד ניקיתי את העולם מנמרוד מרוצחים משודדים אתה הכל עשית על דעת עצמך, הכל עשית משום תאות הרצח שלך, הכל בשביל תאות הרצח! בשביל זה אתה עשית,

אז מה? אז אולי עוה"ז י'הי'ה לו? אם אין עוה"ב אולי עוה"ז יהיה לו?

בכל זאת הוא שודד, הוא שדד מנימרוד את הבגדים שלו, בגדי החמודות, זה היה שווה מיליארדים, כאלו בגדים לא היה זה מאדם הראשון, הזהר אומר שלא בגדי אדם הראשון ממש, לא משנה זה משהו כעין אדם הראשון, אז מה יצא מהגניבה, לא היה לו איפה לשים אותם? רש"י אומר לא היה לו איפה לשים את הבגדים אז איזה עוה"ז? אתה גונב דבר ואין לך איפה לשים אותו, אתה שם את זה אצל האמא, בסוף האמא גונבת את זה, איזה עוה"ז יכול להיות, הגנב אין לו איפה לשים את הגנבות כולם יגנבו לו את זה, אשתו תגנוב לו, האמא תגנוב לו, אחיו יגנוב לו, ברגע שאתה גונב אז הכל הפקר אצלך, זה הכל מופקר, זה כבר אין שום כבוד, כבר אין שום דרך ארץ.

אז הוא פחד מהנשים שלו ידע שהם גנבות, את הנשים הוא הכיר טוב אבל שאמא שלו תגנוב לו על זה הוא לא חלם, שהאמא תגנוב? אז הוא כבר תפש את האמא בגניבה, אז הוא כבר וודאי צדיק, גם האמא גנבה.

על כל פנים לא עוה"ז ולא עוה"ב אין לו איפה לשים את הרכוש שלו, ועוה"ב גם לא היה לו, כי הכל הוא עשה מדעת עצמו, אז היו מריבים בנחלת שני עולמים. הוא טען ליעקב יהיה לי עוה"ז כי אני אגנוב ואשדוד יהיה לי בלי סוף זהב וכסף, לא היה לו איפה להחביא את זה, איפה שהוא החביא את זה גנבו לו את זה אפילו את הבגדים לא היה לו איפה להחביא, עוה"ב יהיה לי כי אני הרגתי רוצחים ושודדים אז הגמרא אומרת לא, זה מדעת עצמו לא עשית את זה ע"פ ההלכה, צריך היה להיות עד או שאתה תהיה העד והוא הדיין או שהוא יהיה העד ואתה הדיין,

אז רואים מהמדרש שלא היה לעשו לא עוה"ז ולא עוה"ב, וזה - מריבים בנחלת שני עולמים שיעקב אומר לעשו לי יהיה גם עוה"ז וגם עוה"ב הכל יהיה לי, ויפרוץ האיש מאד מאד כמו שכתוב אצל איוב שעזים הורגים את הזאבים

אז "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח') וזה בחינת יעקב כי יעקב זכה לבכורה שהוא ראשית שהוא בחי' חכמה כ"ש ראשית חכמה (תהלים קי"א) הוא זכה להראות לעשו שאני יותר חכם ממך כי בהתחלה חושבים "העשוים" שהם הכי חכמים בעולם בסוף הם רואים שהיהודים הם עוד יותר חכמים.

"ויעקבני זה פעמיים" ותרגם אונקלוס וחכמני (בראשית כ"ז), וזה בחינת שמש, כי מה שאדם לומד בעיון הכל מאיר לו הכל מאיר לו!

הוא לא צריך שום עצות הכל מאיר לו! כשאדם לומד בעיון הכל מאיר לו! כל העצות מאירות לו, כי אדם לא יודע אם לעשות את זה לעשות את זה, וכשאדם לומד בעיון הכל מאיר לו ! הכל מאיר לו! הכל מאיר לו!

וזה "חכמת אדם תאיר פניו", כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו, בכל דרכיו אם אדם ילמד עם שכל, השכל זה שמש, כי בא השמש, יעקב נקרא שמש,

"חכמת אדם תאיר פניו", וזה בחינת יעקב כי יעקב זכה לבכורה שהיא ראשית שהיא בחי' חכמה כ"ש ראשית חכמה וזה בחי' ויעקבני זה פעמיים – וחכמני, זה השמש כי השכל דבר ראשון זה השכל יסוד החסידות זה השכל, אחרי זה יש אהבת ה' דבקות בה' זה אחרי השכל.

כי השכל הוא מאיר לו בכל דרכיו כמו השמש, וזה בחי' (משלי ד') "ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום", וזה בחי' חית לשון חיות כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר כ"ש (קהלת ז') "החכמה תחיה את בעליה" אך מחמת שאור השכל גדול מאוד, אז צריכים לזה "נון" צריכים לזה נון אור השכל הוא כזה גדול אז צריכים ענווה צריכים שפלות. כי אם אדם לא יהיה לו ענווה, יהיה לו גאווה, אז עם השכל הוא יעשה דברים לא טובים, הגאווה תטעה אותו, "לפני שמש ינון שמו", זה מה שקרה לשאול המלך שהוא היה יותר גדול מדוד אבל לא היה לו את ה"יפה עיניים" אצל דוד כתוב "יפה עיניים".

וזה "לפני שמש ינון שמו" לפני השמש לפני שאדם מקבל את השכל, עפ"י רש"י לשון מלכות, וזה בחי' לבנה כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש וזה בחינת מלכות דלית לה מגרמה כלום, דלית לה מגרמה כלום אלא שמקבלת החיות מן החית שהיא בחי' חכמה, שמש, ונעשה "אור הלבנה כאור החמה" כי כל העבודה שלנו להפוך את אור הלבנה לאור החמה, זה כל העבודה שלנו, להפוך את אור הלבנה לאור החמה.

אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר זה בחי' עשו, כי עשו היה בטוח שהוא יותר חכם מיעקב. הגויים בטוחים שהם יותר חכמה מהיהודים אבל זה לא עוזר להם בסוף מתברר, רואים מי החכם האמיתי אז עשו ביזה את הבכורה הוא ביזה את השכל של יעקב הוא ביזה את כל הלימוד תורה של יעקב. זה מה שקורה עכשיו עם כל החופשים הם מבזים את הלימוד התורה של היהודים של הדתיים אבל בסוף הם נופלים מן הפח אל הפחת, בכאלה פחתים שהם לא יכולים לצאת מזה

ונעשה "אור הלבנה כאור החמה", אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר עשו שביזה את הבכורה כ"ש (בראשית כ"ה) "ויבז עשו את הבכורה", דהיינו השכל כנ"ל (משלי י"ח) "לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות ליבו", מלכות הרשעה לבנה דסט"א (ישעיה כ"ד) "וחפרה הלבנה ובושה החמה" ובושה החמה, יצר טוב ויצה"ר כי היצר הטוב נקרא מסכן וחכם (קהלת ד') בחי' מלכות שהיא עניה ודלה דלית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מהחכמה. לכן כתוב משה קיבל תורה מסיני, משה היה כלי לקבלה, משה קיבל ומסרה ליהושע הכלי לקבלה זה רק היה משה רבינו.

כל העבודה שלנו זה להיות כלי לקבלה לא לחדש שום דבר. לא להגיד שום דבר חדש רק מה שכתוב: יש לנו את הספרים הקדושים שקבלנו איש מפי איש מפי הגבורה הזהר זה גם איש מפי איש, הכל זה איש מפי איש המדרשים הכל זה איש מפי איש . יותר אסור לנו

אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל -"אלה הדברים" לא פחות ולא יותר שאסור להוסיף שום דבר שום דבר. על התורה הקדושה אסור לנו להוסיף שום מילה שום דיבור שום אות רק מה שכתוב בספרים הקדושים וחוץ מזה לנו אסור להוסיף כבר שום דבר.

לכן כתוב משה קיבל תורה מסיני, לכן יכל להוריד לנו את התורה ההיפך מהיצה"ר מעשו ש-ויבז, הוא צחק על יעקב על התורה של יעקב הוא צחק, בסוף יעקב ניצח אותו והא נשך את יעקב והשיניים שלו נשברו, והצוואר של יעקב נהפך לשיש, שיש זה מראה על ש"י ש"י עולמות הוא זכה לש"י עולמות,

"לא יחפוץ כסיל בתבונה" וצריך כ"א ליתן כח לבחי' מלכות דקדושה להתגבר על מלכות דסט"א וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ה') "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר" וע"י מה ניתן כח למלכות דקדושה, ע"י התורה שהוא עוסק בכח.

אדם חייב ללמוד בכח, ללמוד תורה בעיון תורה בעיון, "כמו שאמרו רז"ל (קידושין ל' ע"ב) "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש"! כי ע"י התורה נותן כח למלכות דקדושה ואזי מקבלת המלכות שהיא בבחינת נו"ן מן החכמה שהיא בחי' חי"ת והחי"ת והנו"ן ונעשה אור הלבנה כאור החמה ואז כשיתחבר ה-ח' וה-נ' ענווה ושפלות עם לימוד תורה, אז יהיה אור הלבנה כאור החמה, ו"כשזה קם זה נופל".

ברגע שנלמד תורה יפלו כל אומות העולם, ואזי נופל ונתבטל מלכות הרשעה, כ"ש (הושע י"ד) "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". היינו ע"י דרכי ה' היינו התורה עי"ז הצדיקים שדבקים במלכות דקדושה הם נתחזקים ומקבלים כח עי"ז ופושעים יכשלו בם, מלכות הרשעה בחינת יצר הרע שנופל ונכנע ע"י התורה.

אנחנו חוזרים לכאן לתורה ק"א על לימוד תורה בעיון, יש כאן תורה שלימה שא"א להכחיש אותה! וזה שאמר הרבי אחרי זה בתורה ג' שלתקן את השית עיזקאין של הקנה, זה ע"י לימוד ש"ס לימוד גמרא תורה שבע"פ תלמוד בבלי כתוב מפורש ללמוד תלמוד בבלי.

אדם יגיד אולי תורה הכוונה ליקוטי מוהר"ן, תורה הכוונה ללמוד תלמוד בבלי! תלמוד בבלי כפשוטו. תלמוד בבלי, גמרא הרבי אומר תורה שבע"פ זה בחינת לילה, זה תלמוד בבלי, "ולחשך קרא לילה", (בראשית א') היינו ע"י שילמוד ש"ס. שאדם חייב ללמוד ש"ס ואז הוא יתקן את השית עזקאין שבקנה אז יהיה לו את הקול, יצא הקול אם לא אסור לשמוע את הקול שלו מנגן רשע, אם אדם לא לומד ש"ס הוא נקרא מנגן רשע אפילו שהוא ינגן שירי ברסלב זה לא יעזור, אם הוא לא לומד ש"ס הוא נקרא מנגן רשע. כי מה יש לו בראש רק מחשבות רעות, הבור ריק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו. היה צועק ר' אליהו לופיאן אם אתם לא לומדים תורה אני יודע מה אתם חושבים. אם אדם לא לומד תורה אז כולו גוש של תאוות אז מה הוא שר מה הוא שר לה'? כל הגוף שלו תאוות והוא שר לה', להתפרסם לעשות רושם, אז הרבי אומר אם אדם לא לומד ש"ס כל הניגונים שלו הם ניגונים טמאים כי הוא לא לומד ש"ס וזה מביא את החורבנות. הניגונים הטמאים מביאים את כל החורבנות, כתוב בגמ' סוטה שהניגונים הטמאים הם מביאים את כל החורבנות תביא גמרא סוטה נדרים נזיר סוטה אומרת הגמרא שהניגונים הטמאים הם מביאים את כל החורבנות.

בגללם נאבדת הפרנסה אם אדם שר והוא לא דבוק בה' אז אין פרנסה אין כלום אין נסים לישיבה כי הכל בשביל הניגונים הלא כשרים.

אז אומרת הגמרא {מסכת סוטה דף מח' ע"א} בטל סנהדרין בטל השיר אם אין סנהדרין אז אין שיר, אם אין תורה אז אין שיר אם אין תורה א"א לשיר השיר לא נקרא שיר, וממאי דמשבטלה סנהדרין כתיב אמר רב הונא בריה {דרב יהושע} דאמר קרא (איכה ה') "זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם" - זקנים משער שבתו אז אי אפשר לנגן.

אמר רב אודנא... אוזן ששומעת שיר תעקר - כל הקסטות הם פסולות, כל הקסטות! אם אדם לא שר בדבקות לה' הוא לא תלמיד חכם, הוא לא צדיק אמיתי, כל השירים שהוא שר זה שירים פסולים זה בא ממחשבות לא טובות וזה גורם לכאבי אוזניים זה גורם לכאבי אוזניים של הילדים. כל הכאבי אוזניים באים מהניגונים הלא טהורים. ואוזן ששומעת זמר, אם אדם הוא לא דבוק בה' הוא לא דבוק בה' ממש כל אוזן ששומעת זמר תעקר, אמר רבא זמרא בביתא... - הקסטות שבבית זה חורבן הבית

אז אין פרנסה ויש חובות כל הקסטות ששומעים בבית זה חורבא בסיפא כל החורבנות שיש בבית המחלות הצרות זה בא הכל מהקסטות, מהקסטות שאנשים שומעים, מביאים עוד סרטים - לא עלינו! עוד יותר גרוע וזה מביא את כל המחלות לילדים לאשה. זמרה בביתא חורבא בסיפא זמר בבית חורבא בסיפא (צפניה ב') "קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה" כי ארזה ערה, מאי כי ארזה ערה... אז כל הקסטות שאנחנו [שומעים] זה מביא לנו את כל המחלות, האישה מביאה קסטות הילדים מביאים קסטות זה מביא קסטות זה הכל אם זה לא דבקות ממש בה' אז האשה נהיית חולה מזה, והילדים נהיים חולים מזה, כל המחלות באות רק מהקסטות האלה, "כי ארזה ערה" אמר ר' יצחק אפילו בית המסובך בארזים הוא מתערער שיהיה בית הכי חזק בעולם, אם שמים קסטות לא ממנגנים שמנגנים ממש בדבקות לה' אמיתית שלא לומדים ש"ס כמו שהרבי אומר בתורה ג' אם אדם לא לומד ש"ס אז כל הניגונים שלו הם ניגונים טמאים, כי זה בא ממח טמא. כי כשאדם לא לומד ש"ס אז אין מה שיטהר את המוח רק לימוד הש"ס בעיון עם בחינות יכול לטהר את המוח, יורה דעה בעיון עם בחינות.

אז כל זמר שמביאים הביתה אם זה לא בא מאנשים שלומדים ש"ס ודבקים בה' ממש … יש היום ב"קול בריסק" אפשר לשמוע קול בריסק היום [תדר ברדיו] 104 {FM }"קדקד נזיר אחיו" זה בדיוק 104 פעמיים 104 אדם רוצה ללמוד לימוד בעיון קסטות יש שירים של דביקות קול בריסק אם רוצה יכול לשמוע ניגוני יראי ה' באמת שלומדים יומם ולילה לומדים 18 שעות ביממה 20 שעות ביום בדביקות, ודבקים בה' ממש, דבקים בה' ממש אבל כל שאר השירים אם אדם לא דבוק בה' אז זה הכל שירים טמאים, זה בא ממח טמא "ולקדקד נזיר אחיו".

אמר רב אשי שמע מינה כי מתחיל חורבא בסיפא מתחיל, אז הכל בא 'ושאיה יוכת שער' (ישעיה כד') אמר מר בר רב אשי לדידי חזי ליה ומנגח כי תורא - אני ראיתיו נוגח כמו שור, מר בר רב אשי ראה את השד הזה, שמביאים שירים לא טובים לבית אז יש שד שמנגח את הקירות מנגח את האנשים מכניס מחלות באנשים, ואני ראיתי את השד הזה, אמר מר בר רב אשי ויש לו צורה של שור, זה מובא גם בבבא קמא, הגמרא בבבא קמא מביאה ג"כ בדף כ"א ע"א על השד הזה שהוא דמות שור שהוא מנגח בבית והוא הורס את הבית כנראה בחוש שאדם לא נמצא בבית, הכל מתחיל להתפרק הטיח נופל לא יודעים איך זה נופל, הגמרא אומרת שיש שד כשלא גרים בבית אז הוא מנגח את הקירות ואז הטיח נופל, פתאום רואים שחלון נשבר, או חלון נופל בלי שאף אחד נגע בזה בכלל, פתאום חלק מהתקרה נופל פתאום בלי שנוגעים אז אומרת הגמרא בבבא קמא כ"א ע"א לדידי חזי לי ומנגח כי תורא, שברגע שאין אנשים בבית אז מיד בא איזה שד ומתחיל לנגוח בקירות אז הטיח נופל חלקים של הבית נופלים. אמר מר בר רב אשי שאם אדם בא לגור אצל חבירו בלי רשות הוא עושה לו למעשה טובה זה נהנה וזה לא חסר. הגמרא אומרת לדידי חזי ליה, אז אמר רב הונא אמר רב הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר, לא צריך להעלות לו שכר משום שנאמר 'ושאיה יוכת שער' (ישעיה כ"ד) אמר מר בר רב אשי לדידי חזי ליה ומנגח כתורא - אני ראיתי אותו, ומנגח כי תורא, ראיתי אותו! אז מה יוצא שאם אדם בא לגור בחצר חבירו אז הוא מציל אותו מהשד הזה. רב יוסף אמר ביתא מיתבא יתיב מאי בינייהו איכא בינייהו דקא משתמש ביה בציבי ותיבנא יכול לשים ציבי ותיבנא זה גם טוב קרשים עצים תבן

אז הגמרא אומרת שאנשים ששומעים ניגונים לא כשרים בבית אז נכנס שד בתוך הבית מתחיל לנגוח בקירות הבית מערער את הבית עושה את האנשים חולים את האשה חולה את הילדים חולים.

אמר מר בר רב אשי אז חורבא בסף חורבא בסף, קול ישורר בחלון חרב בסף (צפניה ב') אם קול ישורר אז חרב בסף. מתחיל חורבא בסיפא מתחיל, שנאמר "חרב בסף", ואיבעית אימא מהכא - "ושאיה יוכת שער" אמר מר בר רב אשי לדידי חזי ליה ומנגח כי תורא אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסיר רב הונא בטיל זמרא - רב הונא ביטל זמר אז נהיה מאה אווזים בזוז הוא אסר לנגן קסטות הוא אסר את כל הקסטות, רב הונא אז מאה אווזים נהיו בזוז, ולא משתכח (מי שיקנה) ומאה סאה חיטי בזוזא, ומאה סאה חיטים בזוז ואף אחד לא רצה לקנות מרוב שהיה כל כך הרבה אווזים בבית אז לא קנה בשוק, היה לו חיטים בבית ואווזים בבית אפילו שמכרו מאה אווזים בזוז ומאה סאים בזוז אף אחד לא רצה לקנות מרוב השפע שהיה, כי בטלו את הזמר ביטלו את המנגינות,

אז בא רב חסדא וצחק על זה, רב חסדא צחק אז מיד רק מהצחוק שלו, רב חסדא עשה צחוק זלזל בזה רצו אווז בזוז וכבר לא יכלו למצוא מיד נתייקרו המחירים אווז כבר נהיה יותר יקר מזוז. אז כל זה הגמרא מדברת לנו כאן, הגמ' מסבירה לנו כאן שא"א לשיר אם אדם לא לומד ש"ס הוא לא יכול לשיר אין לו דביקות, אם אדם לא לומד ש"ס.

וכשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה הוא למד גמרא. התיקון לזה שיוכל לשיר ולנגן ולשמוע נגינות הוא ע"י שילמד תורה בלילה תורה שבע"פ היינו גמרא שהיא בחינת לילה כדאיתא במדרש (שוחר טוב תהלים י"ט) "כשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה לא היה יודע מתי יום ומתי לילה רק כשהיה לומד תורה שבכתב היה יודע שהוא יום וכשלמד תורה שבע"פ היה יודע שהוא לילה" נמצא שהתורה שבע"פ זה לימוד הש"ס לימוד הגמרא, וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין כ"ד) "במחשכים הושיבני" זה תלמוד בבלי וכתיב (בראשית א') "ולחשך קרא לילה" היינו ע"י שילמוד ש"ס יתקן השית עיזקאין שבקנה שמהם יצא הקול.

רק אם אדם ילמד ש"ס יתקן את השית עיזקאין שבקנה שמהם יוצא הקול וזהו (איכה ב') "קומי רוני בלילה" היינו שתהיה תקומה להרינה, אתה רוצה שתהיה תקומה להרינה שתוכל לשיר ולנגן לה' זה רק ע"י הלילה ע"י גמרא ש"ס הרבי חוזר עוד הפעם גמרא ש"ס מקודם אמר גמרא. ועכשיו גמרא ש"ס, אבל מה צריך ללמוד לשמה!

צריך להזהר שהלימוד יהיה לשמה! אם אדם לא לומד לשמה אז אין לזה שום עליה, אלא הוא לומד לכבוד ה' כמו שאדם מניח תפילין יש לו גאווה מהנחת תפילין? מניח תפילין! כל יום מניח תפילין, אין לו שום גאווה הלימוד תורה צריך להיות כמו הנחת תפילין, אין לו שום גאווה בזה הוא לומד תורה כי ה' צווה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לאוקמא שכינתא מעפרא. אני רוצה לעשות את רצון ה' אין לי שום הנאה פרטית מזה, כשאדם אין לו שום הנאה פרטית אז הוא יכול לעשות את התיקונים עם לימוד הש"ס, אז הם התיקונים שהחן והחשיבות עולה. אבל אם הוא רוצה להיקרות רבי אז הלימוד אינו בחשיבות כל כך וכשלומד בלילה אז חוט של חסד נמשך עליו", מה זה החוט של חסד, שהוא ניצל מהמחשבה שלא לשמה, כי אדם צריך להגיד כל פעם, כל כמה דקות לשם יחוד קודשא ב"ה ושכינתיה, אני לומד לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לאוקמא שכינתא מעפרא, שעם האותיות של התורה האלה עם ישראל יחזור בתשובה, שמכל אות אנשים חוזרים בתשובה, הרבי מסביר בתורה י"ד שמכל אות של תלמוד תורה אנשים חוזרים בתשובה זה מסביר אחרי זה בתורה י"ד "וא"א לקרב את הגרים עם בעלי התשובה, אלא ע"י תורה", רוצים שעם ישראל יחזור בתשובה זה ע"י לימוד תורה. אנשים נוסעים ממטולה ועד אילת מחזירים בתשובה, הכל טוב ויפה אבל החזרה בתשובה האמיתית זה רק ע"י לימוד התורה, כי כנגד כל אות יש נשמה כל אות היא קשורה באיזה נשמה וכשאנחנו לומדים תורה צריכים לעורר אותה ע"י האות הזאת לעורר בתשובה, "כי אי אפשר לבוא להתעוררות התשובה הן לרשעי ישראל, הן להגרים, אלא ע"י התורה שמאירין להם אל מקום שהם שם" כי רק התורה יכולה להחזיר את עם ישראל בתשובה חזרו כאלה אנשים כמו אורי זוהר, מי החזיר אותו בתשובה, הוא חזר מעצמו אף אחד לא החזיר אותו בתשובה אחרי שהוא חזר בתשובה הוא כבר הלך לחפש כל מיני רבנים, הוא חזר בתשובה מעצמו, מישהו למד תורה לשם שמים אז האיר בשורש הנשמה שלו, אז אנשים חוזרים בתשובה לבד, בלי שמדברים אתם, אחרי זה מחפשים רב זה רב זה, ישיבה זו, ישיבה זו, רבבות חוזרים בתשובה מעצמם חוזרים כי זה תלוי בלימוד לשמה יכול להיות שהיום שכל כך קשה ללמוד אז הלימוד תורה הוא כבר ממילא לשמה, שאין משכורת ואין פרנסה, ממילא זה כבר לשמה, אז דווקא הלימוד הזה מעורר בתשובה, אנשים מתעוררים בתשובה מעצמם בלי שבכלל מדברים אתם, פתאום מאיר להם איזה אור, והם מתחילים לחזור בתשובה, אז כשאדם לומד תורה לשמה אז כל יהודי הוא כנגד איזה אות בתורה אות ברש"י אות בתוספות אות ביורה דעה או הלכות איסור והיתר או הלכות תערובת, כל יהודי יש לו איזה אות וכשאומרים את האות הזאת לשם שמים עכשיו לומדים רק לשם שמים כי ה' צווה אז היהודי הזה חייב להתעורר בתשובה אז גם לו צריך להאיר איזה אור.

אז כיוון שיש ששים ריבוא אותיות ויש ששים ריבוא נשמות ולכל נשמה ונשמה יש לה שורש למעלה במחשבה דקודשא בריך הוא כנגד אחת האותיות, כי ישראל עלו במחשבה תחילה וע"י זיווג הנשמות שאדם מדבר דברי תורה הוא עושה יחוד הנשמות, נבראים נשמות גרים וכשנתעוררים הנשמות ע"י אותיות התורה שהוציא מפיו ומתנוצצים זה לזה, כי כל מילה שאדם מדבר אז הוא מחבר אותיות כל מה שהוא מדבר, וע"י חיבור האותיות, אז נבראים נשמות חדשות, וכל שתי אתיות שמתחברים ע"י לימוד תורה נבראות נשמות חדשות אז וכשנתעוררים הנשמות ע"י אותיות התורה שהוציא מפיו ומתנוצצים זה לזה. זה בחינת זיווג שזה מקבל הארה מזה וע"י הזיווג של התנוצצות הנשמות שבמחשבתו נבראים נשמות גרים, כי נשמות הגרים הם נשמות חלק שהיו בהר-סיני וחלק נבראו מחדש.

גם הפושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו כי נקרא פושעי ישראל נמצא ששם ישראל נקרא עליו מאחר שנקרא פושעי ישראל

אע"פ שחטא ישראל הוא (סנהדרין מ"ד) יש לו אחיזה ושורש במחשבה עליונה וע"י ההתנוצצות התנוצץ גם שורש נשמתו בין שאר השורשים ומגיע הארה לזה הפושע ישראל משורש נשמתו, וע"י הארה הזאת חוזר בתשובה,

וזה שאמרו חז"ל שלפעמים רואים תלמידי חכמים והבנים לא תלמידי חכמים אז זה עונש שהם לא מכוונים להאיר בנשמות.

וזה שאמרו חז"ל (נדרים פ"א) מפני מה ת"ח אין ביניהם ת"ח מפני שלא ברכו בתורה תחילה.

כשאנחנו לומדים צריכים לכוון שעם כל אות, להאמין שעם כל אות שמוציאים מהפה לשם שמים, עכשיו חוזר מישהו בתשובה, עם כל אות ואות, ולכן מפני מה ת"ח אין ביניהם ת"ח, מפני שלא ברכו בתורה תחילה, כי אנחנו צריכים לכוון בכל אות להאיר בלימוד תורתו בשורש הנשמות, היינו במחשבה תחילה, כי שם שורשינו נמצא כשמביא הארה וברכה לתוך תחילת המחשבה, אז על ידו מתנוצצין ומתברכין הנשמות, כשממשיך נשמה לבנו אז אם אדם יזכה ללמוד תורה לשמה, אז הוא ימשיך נשמות גבוהות מאד לבנים שלו, כי להמשיך נשמות לילדים שהילדים ירצו ללמוד, יש לך 14 ילדים שכולם ירצו ללמוד תורה שיהיה להם חשק ללמוד תורה, ששום ילד לא יהיה נכשל, לא יהיה לו קשה, לא יהיה לו קשה לקום בבקר, אז הכל תלוי בלימוד תורה לשמה, שלומדים לשמה ומכוונים עם כל אות להמשיך נשמה בהירה לבן. עם כל אות להמשיך נשמה לגרים ולכל בני ישראל, ועי"ז נבראים נשמות חדשות לגמרי, ע"י הצטרפות האותיות, בצרופי האותיות נבראים נשמות חדשות לגמרי

אז שורשינו זה באותיות התורה, נמצא כשמביא הארה וברכה לתוך תחילת המחשבה ועל ידו מתנוצצין ומתברכין הנשמות, נמצא כשממשיך נשמה לבנו הוא ממשיך, נשמה בהירה וזכה ואז הוא יזכה ע"י לימוד תורה לשמה, ולכוון בשורש הנשמות ועי"ז גם בנו יהיה תלמיד חכם, אבל כשאין מאיר ומברך את ההתחלה, ע"י לימודו אז כשממשיך נשמה לבנו הנשמה היא בבחינת (שיר השירים) "אני ישנה" ואינה מאירה, מפני זה לא יהיה בנו תלמיד חכם, אני ישנה ואינה מאירה אז יש לו בן ישן "א פאשלאפינע קינד" הוא לא רוצה לקום בבקר, הוא לא רוצה ללמוד, צריכים כל הזמן מוטשען מוטשען לעשות לו מוטשען שיסכים ללמוד קצת, א פאשלאפינע נשמה כל הזמן נרדם א פאר שלאפינע נשמה, כי הוא (האב) למד ג"כ פאר שלאפען, כמו שהוא למד פארשלאפען אז ככה גם הילדים שלו פאר שלאפענע.

אם הוא לומד בחיות בהתעוררות לשם שמים והוא מכוון לעורר בשורשי הנשמות אז הוא מחיה את כל העולמות, יורדות נשמות ערניות נשמות עם חיות נשמות עם התלהבות לה', אם הוא לומד פארשלאפען אז הכל נהיה פאר שלאפען, אז גם הילדים שלו נהיים פאר שלאפען הכל נהיה פאר שלאפען אדם צריך ללמוד עם חיות עם שמחה תורה לשמה, אז לכן אני ישנה אז אם אדם לומד פאר שלאפען אז גם כן הילדים שלו נהיים פאר שלאפינע לכן כשממשיך נשמה לבנו היא בחינת אני ישנה ואינה מאירה לכן אין לו בן ת"ח מפני שלא ברכו בתורה תחילה, היינו שורש הנשמות בבחינת ישראל עלה במחשבה תחילה .

אבל מה צריכים שפלות ממדבר מתנה, שישבר גאוותו, להאמין שכולם צדיקים, ארבע בחינות שפלות כי צריך להקטין את עצמו לפני גדולים, להאמין בכל האדמו"רים ובכל הצדיקים ובכל הראשי ישיבות להאמין לא לחשוב אם אני ברסלב אני יותר חכם ממישהו, להפך אני ברסלב אז אני הכי פחות מכולם, להאמין שאני הכי פחות מכולם, מדוע התקרבתי לברסלב כי בשום מקום לא הצלחתי אז התקרבתי לברסלב, אבל אם אדם מאמין שהוא הכי פחות מכולם הכי פחות מכולם, ולהקטין את עצמו לפני גדולים ממנו, ולפני בני אדם כערכו ולהאמין שכולם יותר צדיקים ממני.

ולפעמים שהוא בעצמו קטן שבקטנים וכמה שהוא יותר קטן הוא יותר קטן ממה שהוא חושב, וכמה שהוא יותר קטן הוא יותר קטן ממה שהוא חושב, וצריך להקטין את עצמו ממדרגת עצמו וידמה בעיניו שהוא למטה ממדרגתו, בבחינת (שמות ט"ז ) "שבו איש תחתיו" מה זה שבו איש תחתיו יש שתי מצוות של שבת בתורה "שבו איש תחתיו" מצוה אחת, "ולא תבערו אש בכל מושבותיכם" לא תבערו אש אומר הזוהר זה הכעס ושבו איש תחתיו זה הולך על שפלות 'תחתיו' מתחתיך כמה שאתה חושב שאתה נמוך אתה עוד יותר נמוך.

הגמרא בראש השנה מביאה בחריש ובקציר תשבות מחלוקת ר"ע ור"י לגבי שבת בחריש ובקציר תשבות אם זה הולך על שבת אז לא תבערו אש - זה הולך על כעס לכן התורה כותבת את זה הזוהר אומר בויקהל שמי שנופל בכעס הוא מדליק את אש הגיהינום אין אש גיהינום בשבת אפילו למחלל שבת אין אש גיהינום. אז מי מדליק את אש גיהינום בכל זאת? זה אלה שנופלים בכעס. אז הם מדליקים את אש הגיהינום לרשעים שחילולו שבת. אם לא, אז גם אותם לא היו שורפים - כי ה' מכבה את האש, אז מי שנופל בכעס אז הוא מדליק את האש. אז בחריש ובקציר תשבות ר' עקיבא אומר אין צריך לומר חריש שביעית [וכו' עיי"ש], ר' ישמעאל אומר זה מדבר באמת על שבת מה חריש רשות אף קציר רשות וזה בא לחדש את קציר העומר… בחריש ובקציר תשבות, רק חריש וקציר של רשות אז יש בו רמז לעוד שתי מלאכות, אבל הרמז הזה בא כדי להכשיר את העומר בשבת, להגיד לך שעומר שהוא מצווה … אז הוא לומד את זה מיום הכיפורים … מחול על הקודש, אבל מה שהתורה רק מזכירה 'שבו איש תחתיו' כל ל"ט מלאכות אותם היא לא מזכירה בכלל ואילו אצל רבקה התורה חוזרת וחוזרת וחוזרת, וכל הל"ט מלאכות התורה בכלל לא כותבת את זה, היא לא כותבת את הל"ט מלאכות - רק 'לא תבערו אש' היא כותבת ורק 'שבו איש תחתיו' שזה רק הענין של תחומין, שתחומין זה מדרבנן, תחומין זה בכלל לא דאורייתא אין תחומין דאוריתא כתוב 'שבו איש תחתיו' זה היה הוראת שעה לא לצאת מחוץ למחנה לא ללקוט את המן, זו היה הוראה כדי לא ללקוט את המן, ויש דעה שמדאורייתא בכלל בכלל אין תחומין יש כזו שיטה אפילו 12 מיל לא, שום דבר לא, יש שיטה,

אז יוצא שהתורה היא רק מזכירה לנו "לא תבערו אש" זה למ"ד אחד ללאו ולמ"ד אחד לחלק ובחריש ובקציר תשבות לפי ר' ישמעאל שזה ג"כ בא להתיר את קצירת העומר.

אז 'שבו איש תחתיו' והר תבור כמה הוי ? ארבעה פרסי, כי אדם צריך להקטין את עצמו לפני הגדולים לפני גדולים שבגדולים ולפני קטנים ולפני בינוניים וכמה שהוא יקטין את עצמו הוא צריך לדעת אני יותר קטן מכולם! יותר קטן מכולם אני הכי קטן מכולם!

אנחנו חוזרים עכשיו לתורה ק"א אנחנו מדברים על תורה בעיון, אז אומר רבינו שאדם צריך ללמוד תורה בעיון וצריכים להבחן וכשילמדו תורה בעיון אז ממילא כבר יהיה הכל יבין חכמת התורה, יהיה פרנסה, יהיה כסף, יהיה שפע, מי שרוצה באמת לעזור לישיבה שירשם אצל טיקולסקי מי שרוצה באמת ללכת עכשיו בחודש הזה להתרים אנשים בצורה מסודרת אז שירשם אצל טיקולסקי, טיקולסקי יארגן את זה, ככה אנשים סתם נוסעים את כל הארץ יש להם סיבה לנסוע את כל הארץ, שתהיה נסיעה מסודרת, כמה הוא אוסף, כמה הוא מביא, אם אדם רוצה באמת לעזור שנוכל באמת לשלם את המשכורת כמו שאמרנו,

שמעיין ומבין את חכמות התורה, אנפין נהירין בחינת ( קהלת ח') "חכמת אדם תאיר פניו" עי"ז מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, אם אדם באמת ילמד תורה אז יתבטל כל השעבוד של כל העמים של כל המלכויות יתבטל לגמרי, וכל מה שאדם משיג בשכלו זה נקרא אנפין נהירין ומה שאינו משיג בשכלו זה אנפין חשוכין.

ועל כן כשזוכה לעיין בתורה עד שמשיג חכמות התורה, אנפין נהירין נכנעין המידות והתאוות של העכו"ם, שנאחזין בבחינת אנפין חשוכין כנ"ל. וזהו בחינת (דברים ל"ב) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.

למספר הוא לשון ספיר ונהיר - שהלימוד בעיון אז הוא ספיר ונהיר בחינת (שמות כ"ד) לבנת הספיר.היינו אנפין נהירין, שהם בחינת מספר בני ישראל אחריהם: "יצב גבולות עמים" שהם בחינת אנפין חשוכין: ובכל אדם ואדם בעצמו - לכל אדם יש לו עליות וירידות פעם הוא לומד בעיון פעם קשה לו - יש בחינת אנפין נהירין שהם בחינת קדושת ישראל וכל הקדושה זה בא לפי החכמה. הרבי אומר בתורה פ' - מה זה קדושה? חכמה! כתוב בתורה פ' מה זה קדושה? חכמה! כשאדם יש לו חכמה אז יש לו קדושה אם אין לו חכמה אין לו קדושה זה לא יכול להיות שהמח הוא לא מונח בחכמה אז אין קדושה .

אז כאן הוא מביא, ומה הוא קדושה? חכמה! וכשאדם ...ומה הוא קדושה חכמה כלל העולה - שיוסף הוא בחינת השלום. תולדות יעקב יוסף שעי"ז באים כל ההשפעות כל השפע, כי יוסף הוא המשביר לכל הארץ. רוצים שימשך שפע לישיבה חייבים להיות בחינת יוסף, אם רוצים שלישיבה יהיה שפע צריכים להיות בחינת יוסף, יוסף הוא המשביר לכל הארץ יוסף הוא זה קדושת הברית אבל אין קדושה בלי חכמה, אלה תולדות יעקב יוסף כשיש יעקב שהוא שהוא החכמה, 'ויעקבני זה פעמיים' - וחכמני, אלה תולדות יעקב יוסף זה קדושת הברית יוסף הצדיק, לא אומרים יוסף לפני יעקב, א"א להיות קדוש לפני שאדם הוא חכם אם… עקב ויעקבני זה פעמיים אז יכולה להיות הבחינה … כי יוסף הוא היסוד שהוא מחובר לתפארת. שיש תפארת זה התורה אז יכול להיות ספירת היסוד אבל לא יכול להיות יסוד בלי תפארת, אז אלה תולדות יעקב יוסף, אם אדם רוצה להגיע לבחינת יוסף, יוסף הוא המשביר לכל עם הארץ, רוצה שיהיה שפע צריך שיהיה קדושה ואז יהיה כל ההשפעות והברכות לישראל - וכוונתו יתברך שמו בזה, כדי שיוכל כל אדם הישראלי לדבר דיבורים של קדושה לפני ה' יתברך. ומה הוא קדושה - חכמה! כי חכמה נקרא קדושה כנודע.

וזהו כשאדם מדבר בתורה ותפילה בחכמה ושכל, מה זה קדושה הוא אומר קדושה זו חכמה, חכמה נקרא קדושה כשאדם מדבר בתורה בתפילה בחכמה בשכל הוא מבין ושומע מה ידבר הוא מבין ושומע מה ידבר, נקרא קדושה רק כשהוא מבין את התורה והוא מתעמק בתורה אז זה נקרא קדושה ואז יש לה' יתברך תענוג גדול מזה, כי נבנה מזה מוחין, שהיא חכמה, והדיבור שהוא בחינת ירושלים (תהלים קמ"ז) בונה ירושלים ה' כי ירושלים הוא בחינת דיבור בחינת דבור כמו שכתוב (בראשית י"ד) "ומלכי צדק מלך שלם", ותרגם אונקלוס מלכא דירושלים וצדק הוא בחינת הדיבור כמו שכתוב (תהלים נ"ח) צדק תדברון.

וה' הוא בחינת מוחין כנודע, אימתי הוא נבנה כש"נדחי ישראל יכנס", שכל הנשמות, לכנס את כל הנשמות שנזכה עם לימוד התורה שלנו עם כל אות ואות להחזיר את כל הנשמות בתשובה רוצה לומר מי שהיה נדחה מבחינת ישראל ואח"כ כונס:

שע"י השלום יכול לדבר דיבורים בקדושה ובטהרה והשלום הוא מחבר תרי הפכים חסדים וגבורות, היינו הויות - הויות אביי ורבא, מה זה הויות אביי ורבא? הויות אביי ורבא זה הגימטריות של כל השמות, יש רל"ב: שם ע"ב=72 ושם ס"ג = 63 = 135 עוד מ"ה = 45 זה 180 ועוד שם ב"נ זה בדיוק = 232 יוצא שמהספר רל"ב זה כולל את כל ארבעת השמות. אחרי זה יש עוד שמות אבל זה היסודות, כנגד יו"ד = ע"ב כנגד הא' = ס"ג כנגד וא"ו = מ"ה וכנגד הא' אחרונה יש שם ב"ן, וזה רל"ב, וזה גימטריא הויות אביי ורבא. הויות זה 427 ואביי זה 23, הויות אביי ורבא = גימטריא אסתר, אביי 23 ורבא 209 לבד זה בדיוק 232 (רל"ב)…

אביי ורבא זה כל השמות, כשלומדים אביי ורבא זה כל השמות, כל הגמרא, את זה צריכים לדעת, אנחנו אומרים שמות קדושים, זה הכל שמות קדושים, הויות אביי ורבא ביחד זה גימטרייא אסתר 661 הויות אביי ורבא זה בדיוק אסתר שכל הפעולה של אסתר המלכה זה הויות אביי ורבא שלמדו, ישבו, ולמדו שלשה ימים, למדו גמרא למדו הויות אביי ורבא כתוב על רבן יוחנן בן זכאי שלמד הויות אביי ורבא, קטן שבהם ר' יוחנן בן-זכאי שידע הויות אביי ורבא אומר רש"י שגם אז למדו בצורה הזאת אבל לא קראו לזה הויות אביי ורבא, אבל למדו באותם הקשיים,[ב"ב קל"ד]

אז כשהתחילו מיד אחרי חרבן בית ראשון, התחילו ללמוד את המשניות אז הכל למדו בשיטה הזאת. אז לכן הויות אביי ורבא זה גימטריא אסתר שכל הכח של אסתר זה היה נלקח מהגמרא, הקדושה, לתלות את המן כי הכל היה נלקח מהכח של מרדכי שלמד הויות אביי ורבא.

3 ימים למדו תורה בלי הפסק הילדים וכולם למדו תורה, והוא בא לאסור אותם, אז הוא ראה שלמדו תורה… אז אנחנו נמות עם הראשי ישיבות ביחד. אז יוצא שהכל זה הויות אביי ורבא, זה הכל שמות קדושים, וזה קודש אז מתי יש קדושה כשיש חכמה, כשאין חכמה אין קדושה, ואז מתעורר תכףהענין של קידוש ה'

ברגע שאדם לומד תורה מתעורר הענין של קידוש ה', כשאדם לומד תורה בכוונה זה הענין של ר' עקיבא שדרכו עברה כל תורה שבעל פה אז לו היה את הכח למסור את נפשו אפילו עם מסרקות של ברזל ולצעוק שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד

ברגע שאדם לומד תורה לומד תורה בכזאת מסירות נפש כמו ר' עקיבא אז הוא יכול למסור את נפשו על קידוש ה' ולצעוק שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד אפילו שסורקים את בשרו במסרקות של ברזל.

אז אם אדם לומד תורה בכזאת צורה בכזו קדושה אז יכול למסור את נפשו על קידוש ה' להרגיש אהבת ה' שלהובין דרחימותא.

אנחנו חוזרים לתורה ק"א של הלימוד בעיון שכל העבודה של האדם זה רק לימוד בעיון ואז 'יצב גבולות עמים למספר בני ישראל', ספיר ונהיר בחינת 'לבנת הספיר' אנפין נהירין, שהם בחינת מספר בני ישראל אחריהם: "יצב גבולות עמים" - כי זה שהעמים שולטים עלינו כי לא לומדים תורה. אנפין חשוכין,.

ובכל אדם ואדם יש בו את השתי בחינות אנפין נהירין ואנפין חשוכין, אנפין חשוכין זה בחינת תאוות ומידות רעות כי אנחנו תחת הע' העכו"ם אנפין חשוכין "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" היינו שמעורב במידות רעות שבו, שנמשכין מן הגוים כנ"ל,

וכשאדם עובר עבירה ח"ו אז העבירה והעוון נחקק על עצמותיו כמ"ש (יחזקאל ל"ב) "ותהי עוונותם על עצמותם" ואי אפשר לו לצאת מזה כי אם ע"י התורה שהיא בחינת אנפין נהירין שהיא ההפך מכל התאוות והמידות, שהם בחינת אנפין חשוכין שמשם נמשכין כל העבירות ח"ו. כי צריך האדם להתיגע בתורה, כל אחד חייב להתיגע בתורה ולהמית עצמו עליה, זאת התורה אדם כי ימות באהל - אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו על התורה, דהיינו עצמיותו המידות רעות והתאוות רעות, כל הפגמים החקוקים על עצמותיו, כי צריך להתיגע בהתורה עד שיזכה להבין אותה, אדם צריך להתיגע, להתיגע בתורה, "אדם כי ימות באהל" זה הולך על לימוד בעיון - דהיינו שיצא מבחינת אנפין חשוכין שהם בחינת חשכות והסתרת הידיעה לבחינת אנפין נהירין שהם בחינת ידיעת והשגת התורה, ואז נקרא אדם בחינת "זאת התורה אדם" מתי הוא נקרא אדם? ע"י התורה שהוא לומד בעיון אז הוא נקרא אדם! אתם קרואים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם. כי עיקר שם אדם זוכין ע"י התורה שהיא בחינת אנפין נהירין, שהיא ההיפך מכל המידות והתאוות רעות, שעל שם זה נקראים אדם בחינת "זאת התורה אדם".

אבל העכו"ם הרחוקים מחכמות התורה, מאנפין נהירין, כי הם בחינת אנפין חשוכין, כי הם משוקעים בכל המידות רעות ותאוות רעות ע"כ אין קרואים אדם כנ"ל.

כי עיקר בחינת אדם היא בחינת השכל האמיתי שזוכין להשיג, דהיינו חכמות התורה הקדושה, הנקראין שכליות יש שלושה סוגי שכלים: החכמה זה שכל פשוט שהוא לומד את הדברים ומבין אותם בהבנה ראשונה, הבנה שניה מבין דבר מתוך דבר, וכשלומדים ומבין זה נקרא בינה וכשהוא יודע את הדברים הדברים האלה חקוקים על עצמותיו, יודע אותם היטב היטב זה נקרא דעת ושלוש שכליות אלו - הם בחינת ידיים לתורה,: בחינת יד הגדולה יד החזקה ויד הרמה, וע"י שיש לאדם שלש ידיים - יד הגדולה זה החכמה, - יד החזקה זה הבינה, - יד הרמה זה הדעת, וכשיש שלש יד יש שם מ"ב, ושלש פעמים י"ה - חכמה בינה ודעת,זה גימטריא אדם, שלש י"ה זה אדם.

"בקרב עלי מרעים לאכול את בשרי" היינו לאכול ולהמית העצמיות שלי, "המה כשלו ונפלו" (תהלים כ"ז), שנאחזין באנפין חשוכין, נכשלים ונופלים, כי נתבטלים בחינת האנפין חשוכין, וזוכה לאנפין נהירין, שהוא חכמת התורה, כשאדם יזכה לחכמת התורה, לאנפין נהירין, אז יהיה את כל השפע שבעולם.

תרין רעין דלא מתפרשין שע"י זה דייקא נקראין ישראל אדם, כי זה ההבדל בין ישראל לאומות העולם, אומות העולם לא יכולים ללמוד את התורה בעיון. יכולים ללמוד גמרא אבל לא בעיון, ואז כל הצרים והאויבים שנאחזין באנפין חשוכין בתאוות ומידות רעות נכשלים ונופלים, כי זכה לאנפין נהירין כנ"ל.

עכשיו רבינו אומר אחרי זה, בתורה ק"ה רבינו ממשיך שכל הרחמים והשפע בא מלימוד התורה, ה' רוצה לתת לנו שפע בלי סוף, יוסף הוא המשביר לכל עם הארץ, וזה הקידוש ה' שיש שפע לעם ישראל, אבל כ"א מבקש רחמים ואינו יודע איפה יש רחמים, אז יש רחמים ויש רחמים, יש רחמים פשוטים דזעיר אנפין ויש רחמים גדולים דעתיקא סתימאה, אם רוצים את הרחמים דעתיקא סתימאה זה רק ע"י לימוד תורה, כתוב (ישעיה נ"ד) "וברחמים גדולים אקבצך", אך איו בדור הזה אין מי שיתפלל כך רחמים, למה?

כי אף אחד לא יודע כמה ה' גדול, וכמה ה' אין סוף, וכמה ה' טוב, מחמת שאין מי שיכיר גדולת הבורא כל-כך מרוב הדחקות והעניות, הקב"ה בעצמו צריך להתפלל ע"ז כדאיתא בגמרא (ברכות ז') מניין שהקב"ה מתפלל שנאמר: "ושמחתים בבית תפילתי" תפילתם לא נאמר אלא תפילתי מכאן שהקב"ה בעצמו מתפלל.

איך נעשה שה' בעצמו יתפלל עלינו? זה ע"י לימוד התורה!

אנחנו רוצים לעורר את ה', "ושמחתים בבית תפילתי" – "יכבשו רחמיך את כעסך", שה' בעצמו יתפלל עלינו, שה' בעצמו יתפלל זה רק ע"י לימוד התורה, כי מי שיכול להמתיק את הגזרות זה רק ה' בעצמו, ובמה יכול לבוא לזה שהוא יתברך בעצמו יתפלל זה ע"י לימוד התורה, כי בכל אדם יש בו חלק מכלליות כל העולמות וצרופים, ובכל מה שהוא מדבק את עצמו לה' הוא מקשר חלקו וכשהוא הולך אחר שרירות ליבו ותאוותו, הוא מקשר חלקו והאותיות והצירופים לס"א ח"ו ומתבלבלים האותיות והצירופים, והדעת ג"כ מתבלבל, והוא גלות השכינה.

וכל מי שאין בו דעת אין בו מידת רחמנות, אם אדם אין בו דעת אז אין בו רחמנות, אם הוא לא לומד תורה אז אין לו רחמנות, כמו שכתוב (קהלת ז') "כעס בחיק כסילים ינוח" לכן כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו כמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ג) כי אין בו מידת רחמנות, וכששב בתשובה שלימה, כשאדם שב בתשובה, מה זה נקרא לשוב בתשובה? זה את כל חלקי הנשמה שלו, לדעת שיש אין סוף חלקים שהתפזרו בכל כדור הארץ, אז לשוב בתשובה זה נקרא להחזיר את כל חלקי הנשמה, אם פורצת מלחמה ואדם נודד לסיביר, נודד לקוטב הצפוני, נודד לפה, נודד לשם, בשואה אנשים הגיעו לכל קצות העולם לשנחאי{סין} הכל לאסוף את הניצוצות שהתפזרו בכל העולם.

אדם יכול ע"י לימוד תורה לשמה לאסוף את הניצוצות, בלי שהוא יצטרך להגיע למקומות האלה, וכשאדם לא לומד תורה לשמה אז בלי שהוא שם לב התפזרו לו ניצוצות בכל העולם, אבל כששב בתשובה שלימה, אז ישיבו לו כל החלקים מכלליות העולמות והאותיות והצירופים גם כן למקומן, ואז הדעת שלם ומתעורר רחמנות ומתעורר רחמנות כמו שכתוב (דברים ל') "ושב ה' אלוקיך את שבותיך" דהיינו החלק מכלליות העולמות אשר שם שבוי, אזי: ורחמך. כי הדעת שלם, כמו שאמרו רז"ל (מגילה י"ב) על הפסוק "ובגולה לא הלך" שכל דבר שהוא במקומו דעתו שלם,

ועיקר התשובה תלויה בתורה תשובה זה נקרא להחזיר את כל חלקי הנשמה שהתפזרו בכל חלקי העולמות.

ועיקר התשובה תלויה בתורה כי בכל דבר שבקדושה יש בו ג' דברים: עיבור יניקה ומוחין אז זה נקרא תשובה, תשובה זה רק לימוד התורה כי ע"י כל אות ואות מחזירים חלק נשמה שנאבד לנו.

ואז נקרא מוחין והוא צריך שלוש דברים - כי כשיושב ללמוד, ונותן מחשבתו ולבו בהתורה, ומתעלם בה נקרא עיבור כי הוא מתעלם בה כעובר במעי אמו. וכשלומד התורה ומבין בה נקרא לידה ויניקה כמו שכתוב (משלי ה') "דדיה ירווך בכל עת" ואח"כ כשמבין דבר מתוך דבר ורוצה לחדש בה נקרא מוחין, על פסוק "ממרחק תביא לחמה" ממרחק כי התורה נקראת עניה במקום אחד ועשירה במקום אחר וצריך להביא ראיה ממקום למקום, כשאדם לומד תורה הוא צריך להביא ראיה מש"ס מגמרא זו, מגמרא זו, מפסחים, מזבחים, מנדרים, לקפוץ ממסכת למסכת ולכן נקרא חכמה… שיודע לצרף את כל חלקי הש"ס, ולהרכיב את הסוגיות בכל חלקי הש"ס ר' חיים בריסקער אמר שלפני שלומדים אלף פעם את כל הש"ס עם רש"י אין מה להתחיל ללמוד בעיון, אנחנו לא מחזיקים בזה כי צריך להתחיל ללמוד בגיל 3 בגיל 13 כבר סיים אלף פעמים ר' חיים בריסקער כבר סיים בגיל 13 אלף פעמים את כל הש"ס, כשהיה שולח את ר' ועלויל מבריסק שלח אותו לדואר לקנות בולים אז הוא הלך עם הגמרא ברחוב ר' ועלויל מבריסק, זה סיפור ידוע, ואמר לו לך תקנה בולים בדואר אז כשהוא עבר ליד המכולת אז המוכר אמר לו (בעל המכולת) ועלוועלא אווא גייסטו? (אז ענה לו) אין פאסט, קויפן בולים! (אמר לו בעל המכולת) מה בולים? יש לי במכולת! (ענה לו) ניין, מיין טאטע האט גהייסן גיין אין פאסט. … אפילו שהוא עבר ליד המכולת שיש לו למכור בולים, ואבא שלו לא שם לב שגם במכולת מוכרים בולים, ושם היה צריך לעמוד בתור, ושם (במכולת) לא היה תור, במכולת היה יכול לקנות את זה בשניה, שם הוא היה צריך לעמוד חצי שעה בתור, עמד עם הגמרא לא ראה שום דבר. קנה את הבולים בדואר אפילו שבמכולת זה היה ליד הבית דער טאטע האט גהייסן גיין אין פאסט!

כתוב שכבוד אב ואם, שניה אחת של כיבוד שווה כנגד כל התורה כולה, לשמוע בקול אבא, דיבור אחד בקול אבא שווה את כל התורה כולה, אז ר' חיים בריסקער כבר גמר אלף פעמים, גמר … עד הבר מצוה, אנחנו … מי שיכול לגרוס אלף פעמים את הש"ס ולא להסיח דעת ולא לראות שום דבר אז ודאי שזה הרבה יותר טוב אז כבר יכול אחרי זה לצרף את הכל, כמו שזה היה העבודה של ר' חיים קניבסקי שהוא הגיע לכל הגדולה שלו, (הרב שליט"א מספר על עצמו) כשהייתי גר ברח' רשב"ם, הייתי גר ברחוב של הסטייפלער, שהוא עבר מקודם את הש"ס מאות פעמים, מאות פעמים, אז הוא קיבל כזה מוח אדיר שעכשיו אין ספר בעולם שהוא לא יודע, ומה שהוא רואה זה הכל כבר ישר משתבץ ומשתלב ולא צריך לחזור פעם שניה על שום דבר בעולם, ואין ספר בעולם שהוא לא מכיר ולא יודע, את כל הספרים שבעולם, אין דבר היום זה המוח הכי גדול שישנו, של ר' חיים קנייבסקי!

כשאדם הוא לומד, הוא לומד ולומד ולומד וגורס ולא מפסיק לגרוס, לא מפסיק לגרוס,

זה מה שהוא אומר כאן הזוהר בחלק א' "ויבן ה' את הצלע" דף מ"ט "ויבן ה' אלוקים את הצלע" אוף הכי נמי בשם מלא דהא אבא ואמא אתקינו לה עד לא אתת בעלה, 'את הצלע' כדאיתא (שיר השירים א') "שחורה אני ונאווה"

"ויביאה אל האדם" מהכא אוליפנא דבעאן אבא ואמא דכלה לאעלה ברשותיה דחתן כדאיתא (דברים כ"ב) "את בתי נתתי לאיש הזה" וגו', מכאן ואילך בעלה ייתי לגבה דהא ביתא דילה הוא דכתיב (בראשית כ"ט) "ויבא אליה" - שאסור שאדם יעשה שום דבר בלי רשות אשתו, אדם מתחתן אסור שום דבר לעשות בלי רשות אשתו אסור לעשות שום צעד, חוץ מאם האשה תגיד לו לא ללמוד תורה ח"ו, אבל אם זו אשה כשרה שמרשה לו ללמוד תורה אז הוא צריך כל דבר להודיע לה, שלא יגרום לה צער ח"ו, כתוב שרב רחומי איחר כמה שעות אז הוא נפל מהעליה ונהרג, זה היה אחרי שנה שהוא לא בא הביתה, והיום כל שעה רצים הביתה,לא מדברים על כאלה אברכים שכל שעה רצים הביתה מדברים על כאלה שלמדו שנה, שנתיים, שלוש…,

הגמרא מביאה בכתובות רב אדא בר אהבה היה בא הביתה פעם בשלש שנים רב אדא בר אהבה בעצמו היה בא הביתה פעם בשלש שנים, ר' אליעזר אומר אחת לשלושים יום, … רב אדא בר אהבה אומר שאפשר ללכת שלש שנים בלי רשות, מותר ללכת ללמוד תורה שלש שנים בלי רשות, כך ואמר רב אדא בר אהבה שלש שנים. אמר רבא סמכו על רב אדא בר אהבה ונזוקו כי הדורות כבר לא היו כאלה חזקים

אז אחד ישב שנה ולמד תורה היה צריך להגיע בערב יום כיפור, ואחר בכמה שעות, אז אשתו התחילה לבכות אז נפלה כל הריצפה והוא התרסק.

אז אדם אסור לו לעשות שום דבר בלי רשות אשתו, ואתתא צריך לפייס לה ולהגיד לה, מילים טובות לא יבית לגבה בגין דיהא רעותא דלהון כחדא בדלא אניסו, דאסיר לה לבר נש "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו", אפילו יהיה לך מיטה מזהב והאשה תגיד תשכב על הארץ אז תעזוב את המיטה של זהב ותשכב על הארץ. זאת הפעם את

בסימו דמלין לאמשכא עמה חביבותא ולאמשכא לה לרעותיה לאתערא עמה רחימותא, כמה בסימין אינון מילין, צריכים להגיד את עצם מעצמיי אנחנו אחד, עצם מעצמיי ובשר מבשרי, אשה שואלת את בעלה אתה רוצה אותי? אתה לא מתחרט שהתחתנת איתי? לא אתה צריך להגיד לה,את עצם מעצמיי ובשר מבשרי,

אינון עצם מעצמיי ובשר מבשרי, בגין לאחזאה לה דאינון חד ולא אית פירודא בינייהו בכלא - אין בינינו שום פירוד, אנחנו דבר אחד נשמה אחת. השתא שרי לשבחא לה לזאת יקרא אישה דא היא דלא ישתכח כוותי'ה את עיקר הבית והשאר כקוף בפני אדם, אישה - את הכי מושלמת! אדם אומר לאישתו את לא כזו מושלמת, את לא כזו חשובה, אשתך היא תמיד הכי מושלמת הכי חשובה - לזאת יקרא אישה - צריך תמיד להגיד לאשתו "לזאת יקרא אשה", את הכי מושלמת, את הכי חשובה, את היחידה בעולם אין כמותך!

"לזאת יקרא אשה" שלימו דכלא, לזאת ולא לאחרא, כלא הוא מלי רחימותא כדאיתא (משלי ל"א) "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה" צריך תמיד להגיד "ואת עלית על כולנה" את הכי חשובה מכולם! וכולם כמו קופים לידך, הזוהר מלמד אותנו איך אדם צריך לדבר עם אשתו, אתה התחתנת, צריך תמיד להגיד לה את הכי מושלמת, הכי חשובה, אין כמותך את יחידה בעולם! וכל הנשים הוא אומר כקופא בפני בני נשא, כל הנשים לידך זה כמו קופים! תמיד צריך להגיד לאישה, וזה אומרת הגמרא ב-במה מדליקין אומרת הגמרא בשבת "בניחותא" הדליקו את הנר, אבל צריך להגיד את זה בניחותא, כשאומרים לה הדלקת את הנר, כשמזכירין לאישה הדלקת נרות, אמר רב הונא ואנא קיימתיה מנפשאי - אני קיימתי את זה מעצמי.

אז באמת אומרת הגמרא בסנהדרין דף מ' ע"ב רבי יוסי אומר תניא אמר להם רבי יוסי לחכמים לדבריכם מי שבא ואמר אמש הרגו אומר לו באיזה שבוע, באיזה שנה, באיזה חודש, בכמה בחודש, אמרו לו לדבריך מי שבא ואומר עכשיו הרגו, אומר לו באיזה יום, באיזה שעה, באיזה מקום, אלא אע"ג דלא צריך רמינן עליה כדרבי שמעון בן אלעזר הכי נמי אע"ג דלא צריך רמינן עליה כדרבי שמעון בן אלעזר ור' יוסי אמש הרגו שכיח ברוב עדויות, עכשיו הרגו לא שכיח ברוב עדויות, תנו רבנן מכירים אתם אותו נכרי הרג ישראל הרג, התריתם בו קיבל עליו התראה התיר עצמו למיתה המית בתוך כדי דיבור - עכשיו יש כאן הלכה שמזה אנחנו נבין מדוע משה הסתפק בהלכה של המקלל מה משה הסתפק במקלל? הרי ה' לימד אותו את כל התורה כולה! אמר לו שמקלל זה במיתה, המקלל זה בסקילה מה היה שייך שמשה הסתפק בדין המקלל, מילא בדין המקושש אומרת הגמרא שהוא לא ידע באיזה מיתה גבי מקושש אומרת הגמ' בסנהדרין כאן בדף פ' ע"ב אומרת הגמרא מה הפסק דין של מקושש שידעו במיתה אבל לא ידעו באיזה מיתה, זה במקושש, כגון שהתרו בו סתם והאי תנא הוא דתניא לשאר חייבי מיתות שבתורה, אין ממיתין אותן אלא בעדה ועדים והתראה ועד שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג, אז לפי תנא קמא ברגע שאומרים לו אתה חייב מיתת בית דין זה מספיק אבל לפי ר' יהודה צריך להגיד לו באיזה מיתה ממש, אז לפי תנא קמא עד שיודיעהו שהוא חייב מיתות בית דין אפילו שלא ידעו איזה מיתה, ידוע היה רק שמחלליה מות יומת, ה' לא פירש לו הוא רוצה שכשיגיע למעשה, אז הוא יגיד לו, ה' היתה לו כוונה מיוחדת לא להגיד לו מיד, אבל לפי ר' יהודה שצריך להגיד לו באיזה מיתה, בסקילה, ודעת הגמרא שה' לא גילה לו את העניין של סקילה עוד, רק מחלליה מות יומת אז איך התרו בו? הרי לפי ר' יהודה צריכים להתרות בו באיזה מיתה הוא נהרג ורק עכשיו זה התחדש שזה סקילה אז אומר ר' יהודה באמת מקושש הוראת שעה היתה! מקושש זה היה הוראת שעה הוראת שעה ובאמת היה פטור אבל לפי רבנן היה חייב כי כל מיתה שמתרים בו ממיתת בית דין (נהרג)

עכשיו אבל המקלל ידעו שמקלל זה בסקילה זה רק המקושש הגמרא אומרת שלא ידעו באיזה מיתה אבל המקלל ידעו אז מה הספק במקלל… (הספק היה בדין) והצילו העדה והצילו העדה, אומר הרמב"ם בהלכות עדות הלכה ב' שופטים, תביא רמב"ם שופטים. נקרא כאן את הליקוטי הלכות על המקלל אז כאן כתוב על המקלל ברכת הפירות (ספירת העומר) וזה בחינת ארבע הלכות שנעלמו ממשה רבינו, אז יש שאלה למה הם נעלמו דוקא ארבעת הלכות האלו? ומה נעלם? אומר... דין המקלל הוא ידע משה, הוא ידע שדין המקלל זה בסקילה, אלא הוא כבר הרג את אבא שלו והתחייב ע"ז גלות, הזוהר אומר שכל מה שמשה היה בגלות ששים שנה שהוא הרג את המצרי… כי אסור היה לו להרוג אותו, הוא היה יכול להזיק לו באבריו לשים אותו בבית הסהר הוא היה בן המלך, יכל לנסות שיטה אחרת לאסור אותו, כי לא היה לו (למצרי) רשות סתם להכות, הוא רק הכה אותו בגלל סיבה מסוימת, הוא לא הכה אותו כי הוא לא עבד, אז על דבר כזה הוא לא היה … שוטר הוא בתור בן מלך יכל לקרוא לשוטרים אחרים, לאסור את השוטר הזה שמכה סתם בן אדם אדם הזה עובד בסדר

אז בדין המקלל, אז משה רבינו כבר נכשל בזה שהוא הרג את האבא שלו של המקלל, ועי"ז הוא התחייב גלות, הוא היה ששים שנה בגלות כי הוא הרג את אבא שלו, אז משה פחד להרוג את המקלל עכשיו הוא אמר כתוב והצילו העדה והצילו העדה, ויש דין של והצילו העדה, ע"כ לא ידע משה רבינו מה לעשות עם המקלל, הספק היה בהלכה של והצילו העדה, כי יש הלכה והצילו העדה, ואפשר להכחיש בבדיקות ג"כ, יש שם שני עדים אז יכול לשאול אותו איזה חולצה הוא לבש, איזה גרביים הוא לבש, איזה קאפלוטש הוא לבש, סופר, ירושלמי, איזה קאפלוטש הוא לבש פשוט קנעיטש מספיק שיתבלבלו אז בכל דבר קטן אתה יכול לבלבל אותם, הרמב"ם אומר אתה יכול לבלבל אותם, באיזה חולצה, חולצה לבנה חולצה שחורה, אם הם אומרים אנחנו לא יודעים אז הכל בסדר אבל אם הם יודעים זה לא טוב, לדעת זה לא טוב אף פעם, אם הוא לא יודע איזה חולצה הוא לבש איזה צוארון היה לו איזה עניבה, איזה משהו, החולצה היתה פתוחה סגורה, אז אם הם מתבלבלים אחד אומר סגורה אחד אומר פתוחה, אז כבר גמרנו העדות פסולה, אתם לא יודעים שום דבר,

אז הרמב"ם אומר בפרק שני הלכה ב' - אמר אחד כלים שחורים ואחד אומר כלים לבנים אז כל העדות בטלה, אפילו שהיה שם שבע חקירות והיה שם שבע דרישות הכל עבר בסדר, מספיק לבלבל אותם איזה גרביים, באיזה נעליים, באיזה סנדלים, משהו. זה אומר סנדלים זה אומר נעליים אז אחד התבלבל, ואפילו שלושה, שאחד מהשלושה מתבלבל, או ארבע באים ביחד תוך כדי דיבור. וזה למעשה המחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד בתוך כדי דבור בפרק כ' סעיף ג' יש מחלוקת גדולה בין הרמב"ם והראב"ד לגבי שהעדים צריכים להעיד בתוך כדי דבור גם העדים אם גם העדים צריך להעיד

תוך כדי דבור זה שלום עליך רבי ומורי אומר רש"י שאחרי שלום עליך רבי ומורי, זה שתי שניות החפץ חיים עשה חשבון שאדם אומר שלושה מילים בשניה, אז נגיד זה ארבע מילים זה שתי שניות אז אם עבר יותר משתי שניות אז העדות היא...וכן בהתראה

אומר רש"י מדוע כאן בדף מ' ע"ב בתוך כדי דיבור, כדי שאילת שלום שאם שהה אחר התראה מכדי דיבור כבר שכח את ההתראה, אדם כועס על השני איך שכחת? אמרתי לך? אחרי שתי שניות כבר מותר לשכוח אחרי שתי שניות אחרי שלום עליך רבי מורי יכול זה לשכוח הוא ראה איזה אוטו יפה פתאום התבלבל הסתכל על האוטו, אדם כל דבר קטן מסיח דעת, אז אדם מקפיד למה שכחת אמרתי לך לא זכרת, אז איך אפשר להרוג בן אדם אם יותר מדי דיבור הוא כבר שכח את ההתראה יכול להיות שהוא שכח את ההתראה

אז לא רק זה, אלא כתוב בפרק כ' שגם העדים צריכים להיות תוך כדי דיבור, העדים צריכים להעיד אחד אחרי השני תוך שתי שניות הם צריכים להעיד אחד אחרי השני, כתוב בפרק כ' הלכה ג' היו עדים שלושה, אפילו מאה, באו מאה עדים העידו בבית דין העידו אחר זה אחר זה כל אחד אחר חבירו בתוך כדי דיבור והוזמו מקצתן אינן נענשים עד שיוזמו כולם, אם באו ארבע עדים, מאה עדים והעידו בתוך כדי דיבור, והזימו שתיים אז לא יזימו את השתיים עד שיזימו כל התשעים ושמונה. אם הגיעו קבוצת עדים והעידו תוך כדי דבור מאה אפילו אלף אז לא א"א להרוג אף אחד אפי' אם הזימו אותו עד שיזימו כל ה98-

אבל אם היה הפסק בין זה לזה יותר מכדי דיבור שזה יותר משתי שניות שהוא כדי שאלת שלום תלמיד לרב, אז נחלקה העדות והשניים שהוזמו נענשים והשניים האחרים שהיה בין דבריהם לדברי הראשונים הפסק אינם נענשים ואע"פ שבטלה העדות כולה, כבר הכל בטל עכשיו השאלה איך זה בטל עכשיו שואל הראב"ד איך זה בטל אם אתה אומר שזה יותר מתוך כדי דיבור אז איך זה בטל ואע"פ שבטלה העדות כולה מפני שהן כת אחת הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולה,

אז שואל הראב"ד אז יש סתירה ברמב"ם פה אתה אומר שהם לא מצטרפים ואם הראשונים הוזמו כבר אפשר להעניש אותם, ופה אתה אומר שממילא כבר בטלה העדות של השניים כי אחרת יכול להרוג ע"פ השניים. אז אם בטלה העדות של הראשונים גם בטלה העדות של השניים. להעניש אותם אתה לא מעניש אותם כי לא הזימו אותם אבל אתה לא מקבל את העדות שלהם כי כבר התבטלה העדות של הראשונים. הא זה יותר מכדי דיבור בשתי הכיתות, שואל הראב"ד אבל זה איני יודע יש פה סתירה בדברי הרמב"ם כי הרמב"ם אומר מצד אחד ששתי כיתות עדים הם לא מצטרפות אז אם הם לא מצטרפות שתתקיים העדות עם הכת השנייה כי אותה לא הזימו, אז שואל הראב"ד יש פה סתירה, זה איני יודע מהו כי מאחר שלא יבואו אלא לאחר כדי דיבור מדובר פה בארבע עדים שנים שנים ויש הפרש בין כת לכת יותר מכדי דיבור ואפילו שהזימו את הראשונים … אז למה היא הזמה אם מאה מעידים תוך כדי דיבור צריכים להזים את כל המאה, ופה כיון שזה היה הפרש של יותר מכדי דיבור מכת לכת אז… להרוג הראשונים, אז ממה נפשך שתי כיתות לעניין הזמה למה בטל, עדות הכת האחרונה ויהרג הרוצח ועוד מה זה שאמר (והשניים המזימים) {והזוממין והשנים} האחרים אין נענשין זה מה פי' אין נענשין .... (בפני עצמו בכלל) להפך שיהרג הרוצח,

אומר הרדב"ז, הרדב"ז מנסה להסביר את זה עכשיו, אומר הרדב"ז שם משנה כתבתי לעיל ואמרינן עלה אמר רבא והוא שהעידו כולם בתוך כדי דיבור אבל אם ביניהם הפסק אותם שהוזמו נהרגין ואותם שלא הוזמו אין נענשין, ואע"פ שבטלה העדות וכו' השיג הראב"ד ז"ל איני יודע מהו, אני רואה סתירה ברמב"ם כי מאחר שלא באו אלא לאחר כדי דיבור נחשבו שתי כיתות לעניין הזמה למה תבטל עדות הכת האחרונה ויהרג הרוצח אדרבא שיהרג הרוצח שהכת השניה תישאר כת שניה, תישאר כשרה, והכי משמע פשיטא דמתניתין דתנן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אפילו שלושה ואפילו מאה, ואפילו מאה מצד אחד אנחנו אומרים שיש מאה עדים ואחד שם קרוב, אחד קרוב לנרצח או לרוצח אז אם יש בתוך המאה אחד קרוב כל המאה בטלים. ומוקמינן למתניתין שהעידו בתכ"ד אבל אם העידו השניים ואחר זמן העידו האחרים הרי הם כשתי כיתות לכל דבר כתב רש"י, ורש"י אומר שם ורש"י אומר ...כולה סוגיא דפרק המרובה רש"י מסביר כאן (מס' מכות) בדף ו' אומר רש"י שהעידו כולם תוך כדי דיבור אומר רש"י התם קאמרה מתניתין מאה כשניים אבל אם העידו השניים ולאחר זמן העידו השניים האחרים הרי הם כשתי כיתות לכל דבר אז אם שתי כיתות לכל דבר אז הוא צריך לההרג ע"י הכת השניה?אז אומר הרדב"ז שהרמב"ם הוא לא כדברי רש"י, כי רש"י אומר שהם שתי כיתות נפרדות לכל דבר, אם בין כת לכת יש לנו הפרש של יותר מכדי דיבור אז אין שום קשר בין כת לכת והכת הראשונה הזימו אותה והשניה לא הזימו אותה והיא מעידה שפלוני רצח את פלוני אז אפשר כעת להרוג את הרוצח לפי דברי הכת השניה זאת אומרת שזה שתי כתות נפרדות לכל דבר והתוס' חולק על זה וזה אומרים המפרשים כולם שהרמב"ם הולך בשיטת התוספות שזה לא לכל דבר שעושין פלגינן הם מצטרפים רק … אבל באמת אנו אומרים... כי יש ענין של "והצילו את העדה" שצריכין לבטל העדות המצווה "והצילו העדה" לחפש מתחת לאדמה, לבטל את העדות וזה היה הספק של משה לגבי המקלל, במקלל הוא ידע שהוא בסקילה, אבל יש מצווה "והצילו העדה" ועל האבא שלו הוא כבר נענש עליו גלות ששים שנה, אולי גם עכשיו הוא ייענש שהוא לא קיים "והצילו העדה" כי "והצילו העדה" זה מצווה בכל מקרה לחפש בכל מיני סיבות איך לבטל את העדות, אז אומר התוספות (ד"ה אמר רבי יוסי הובא להלן בסוגריים) כאן שהיות שיש מצווה "והצילו העדה" אז מצווה לבטל את העדות עם כל דבר אפשרי, אפילו בקל מה צבע החולצה, מה צבע הנעליים, כדי להציל הנפש, אז זה הספק של משה הוא ידע שהמקלל זה בסקילה.

{הרב מביא דברי התוס' במכות בדף ו' ע"א ד"ה אמר רבי יוסי משם מביא רק את הקושיא ואח"כ מביא דברי התוס' ד"ה אמר רבא ומשם יביא רק חלק מהתוס' ובשביל הבנת הענין נביא מלשון התוס' - ומה שלא לשון הרב שליט"א נכניס בסוגריים מרובעות-}

{תוס'} אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות. פי' הקונטרס משום דכתיב והצילו העדה דמצוה לבטל העדות בקל כדי להציל הנפש} וקשה לפי' דא"כ דיני ממונות נילף מינייהו דהא כתיב משפט אחד יהיה לכם ועוד דבדיני ממונות נמי כתיב ע"פ שנים או ע"פ שלשה עדים יקוים דבר …

{תוס'} אמר רבא {והוא שהעידו} כולם בתוך כדי דבור. [פ"ה] ובהא קאמרה מתניתין דמאה כשנים אבל אם העידו השנים ולאחר זמן העידו האחרים {הרי הן} שתי כיתי עדים לכל דבר משמע דקאי אף לענין קרוב או פסול …. וקשה דהא משמע בסמוך דלענין דין דקרוב או פסול אינו בהעדאה בתוך כדי דיבור אלא בראיית מעשה {גמרה עדותן} -- עכשיו מחלקים בין ראיה להעדאה שבראיה מצטרפין כי ראו כולם ביחד אבל בהעדאה אם באו בנפרד הם כבר לא מצטרפין וזה שיטת הרמב"ם שבראיה הם מצטרפין אבל בהעדאה הם לא מצטרפים וזה מישב הרדב"ז [להבנת תירוץ זה עיין היטב בכסף משנה שם] (המשך דברי התוס') אף כי העידו אחר תוך כדי דבור דקאמר הרוג יציל לכך נראה דלא קאי רק הדין דעדים זוממין דקאמר עד שיזומו כולם ובהא קאמר דוקא כי העידו כולם בתוך כדי דבור דזה הוי עדות אחד ובעינן עד שיזומו כולם אבל העידו מקצתן תוך כדי דבור ומקצתן אחר כדי דבור א"כ הוי שתי כיתות ולא בעינן עד שיזומו כולם אבל לענין נמצא אחד מהן קרוב או פסול אף אם נמצא מהני שהעידו לאחר כדי דבור עדותן בטלה -- אם היה בזמן הראיה כולם ראו ביחד וכולם התרו ביחד צריכין להוסיף שכולם התרו ביחד ראו ביחד והתרו ביחד אז קרוב או פסול פוסל את כל המאה אפי' אם יבאו בנפרד עכשיו שיבאו שתים שתים כל אחד יבא בנפרד ולא יעידו בתוך כדי דבור אבל אם כולם התרו ביחד אז הקרוב או הפסול פוסל את כלם ולא בעינן שיזומו כולם אלא נמצא … שעדותן בטלה -- (המשך התוס') {וא"ת מ"ש ויש לומר} שנא ושנא דדוקא גבי נמצא אחד מהן קרוב או פסול חשיב כחד עדות כשהעידו לאחר כדי דבור משום שהם אומרים אמת וא"כ עדותן התחיל מהראייה שלהם -- כי העדות מתחיל מהראיה והיה מדובר שהתרו כי בלא התראה זה לא נקרא ראיה וראיה שלהם היתה בבת אחת עם העדים אבל העדים זוממין שאינן אומרין אמת היות ויש פה… פה כולם אומרים אמת קרוב ופסול כולם אומרים אמת קרוב ופסול פוסל אפי' את האמת אבל עדים זוממין זה שקר גמור אם השתים אלה הוזמו מתברר שזה שקר גמור הם בכלל לא מצטרפין לכת השניה ונמצא שדבר עדותן שהעידו בב"ד כיון שלא העידו... הם בכלל לא ראו הם משקרים הם לא ראו בכלל הם לא ראו ולא התרו זה שקר גמור והשניים חושבים שזה כן אמת …

הרב שליט"א מביא דברי הרדב"ז על הרמב"ם ומה שלא לשון הרב נסגיר בסוגריים כדלעיל

עכשיו נגמור כאן את הרדב"ז בזה אנחנו נסיים עוד חמש דקות נגמור את הרדב"ז ראיתי בתוספות והכי משמע כולה סוגיא דפרק מרובה דשתי כיתות זו אחר זו לא בטלה כל העדות וכן בדין דאי לא תימא הכי כל דבר שהוזמו עדיין לא יקבלו עוד עליו עדות דאין סברא לחלק בין הוזמו ולאחר הזמה {באו עדים אחרים או שבאו הכתות} זו אחר זו ואח"כ הוזמה הכת הראשונה כיון שנחלקה העדות לעניין הזמה נחלקה נמי לעניין גופה של עדות, וראיתי בתוספות שכתבו …{דההיא} דאמר רבא והוא שהעידו כולם בתוך כדי דיבור וז"ל עכשיו נקרא את התוספות הרדב"ז מסביר שהרמב"ם הולך בשיטת התוס' בשיטת התוס' משמע דקאי אפילו לעניין קרוב או פסול אף אם נמצא אחד קרוב או פסול נמצא מהני שהעידו לאחר כדי דיבור עדותן בטילה, ז"א אם היה קרוב ופסול ואם התרו בו ביחד אפילו שהם באו כולם אחרי כדי דיבור הם נפסלו כולם אם שיש הפרש מכאן לכאן בתוך כדי דיבור כלם נפסלים .

ואיברא דפשטא משמע דאכולה מתניתין קאי מילתא דרבא {וכן נראה מדברי רש"י ז"ל} ורחוק הוא לתרץ דברי רבינו בשיטות התוס' לפיכך נראה לומר שרבינו איירי שבאו שתי הכתות יחד לפני בית דין, אלא מה כאן מדובר הוא אומר … זה החידוש של הרדב"ז מה שאף אחד לא מביא את זה, שכאן מדובר שכל הכיתות באו ביחד ושאלו אותן למה באתם, באנו להעיד על פלוני שהוא רצח את פלוני, אז ברגע שכולם באים ביחד אז אפילו שהעידו לא בתוך כדי דיבור אבל להיפסל הם נפסלים כבר א"א לצרף את העדות שלהם אם הם באו ביחד והצטרפו עם השקרנים האלה הראשונים שהוזמו כיוון שהם באו לבית דין בבת אחת, אז זה מה שמדברים כאן, שלבית דין הם באו כולם בבת אחת רק הם העידו בנפרד כל כת בנפרד אבל כיון שבאו בבת אחת לכן אמר הרמב"ם שהוא הולך בשיטת התוספות, אומר הרמב"ם שממילא זה כבר משפיע שהם התחברו עם רשעים, אם אחד מתחבר עם רשעים אז הם כבר חשודים, אז א"א לקבל את העדות שלכם אפילו שלא הוזמתם כי עברתם על ההלכה 'אל תשית ידך עם רשע להיות עד חמס' אתם צריכים לדעת עם מי אתם באים, את זה הייתם צריכים לבדוק אותם אתם באים באמת ראיתם באמת? סתם כל … אותו… אז אם בחבורה אחת נמצא שגם אתם רשעים אז זה מתרץ הרדב"ז שמדוע הרמב"ם אמר שגם הכת השניה נפסלה אפילו שלא הוזמה, כאן מדובר אומר הרדב"ז ששתי הכיתות באו ביחד לפני בית דין ושואלים אותם קודם למה באתם? באים לפה הרבה אנשים באים אורחים, באים לשמוע, באים סתם, למה באתם? אנחנו באנו להעיד על פלוני אתם באתם. כולם אומרים שבאנו להעיד על פלוני וקבלו ב"ד עדות ושואלים אותם לפני זה למה באתם? באנו להעיד על פלוני, וקבלו בית דין עדות הכת ראשונה ואחר כדי דיבור קבלו עדות הכת השניה ואח"כ הוזמו הראשונים דלעניין הזמה נחלקה העדות כיוון שהעידו אחר כדי דיבור, לגבי ההזמה ועונש הורגים רק את הראשונים אבל לעניין העדות עצמה היא לא נחלקה כי הם כולם באו בבת אחת לבית דין והם הלכו ביחד, שבאו כולם ביחד כולם כאחד והצטרפו עם עדים רשעים ועברו על הלאו 'אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס' לאסהודי קא אתינא, וזהו שכתב רבינו מפני שהם כת אחת, וזה מה שהרמב"ם מדגיש, אבל אם היה הפסק בין זה לזה בתוך כדי דיבור, והוא כדי שאילת שלום תלמיד את הרב (וכו')… אין נענשין …ואף על פי שבטלה העדות כולה מפני שהן כת אחת, הרמב"ם מסביר שהם באו כולם ביחד... כיוון שהם באו כולם כאחד הרי הם חשובים ככת אחת וכיון שנפסלה מקצתה נפסלה כולה כי הם עברו על הלאו 'אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס' ודברי הראב"ד מדובר כשהם באו לגמרי בנפרד, ממילא הרדב"ז נותן אפשרות לישב דברי הרמב"ם ודברי הראב"ד שדברי הרמב"ם זה מדובר שהם באו כולם ביחד, דברי הראב"ד שהם באו בנפרד שתי כיתות בנפרד לגמרי שבאו הכיתות זו אחר זו אז ממילא נשארה העדות של הכת השניה ואפשר להרוג את הרוצח ע"י העדות של הכת השניה.

וכן דקדקתי מלשונו מאחר שלא באו תוך כדי דיבור הראב"ד אומר שהם לא באו בתוך כדי דיבור שהם ג"כ לא באו ביחד הם נכנסו לבית דין אח"כ, שלא באו תוך כדי דיבור, והמגדל-עוז רוצה להגיד שאולי היה לו גרסא אחרת לגמרי, הוא אומר אני באתי לארץ הצבי כותב המגדל-עוז ומצאתי את הכתב יד האמיתי של הרמב"ם, הוא אומר אני הגעתי לארץ הצבי הוא אומר שהראב"ד כנראה היתה לו גרסא אחרת מנסה המגדל-עוז לתרץ: היו העדים שלושה ואפילו הם מאה אם העידו בבית דין זה אחר זה והעיד כל אחד מהם אחר חבירו בתוך כדי דיבור והוזמו מקצתן אין נענשין עד שיזומו כולם אבל אם היה הפסק בין זה לזה יתר מכדי דיבור שהוא כדי שאלת שלום תלמיד לרב הרי נחלקה העדות לכן נחלקה העדות והראשונים שהוזמו נענשים והשניים האחרים שהיה ביניהם ובין דברי הראשונים הפסק אין נענשים ואע"פ שבטלה העדות כולה ואפי' שבטלה העדות מפני שהן כת אחת הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולה עד כאן לשון הרמב"ם ז"ל אות באות מוגה מן הספר הישר שחתום בחתימת ידו, המגדל-עוז אומר מצאתי ספר רמב"ם חתום בחתימת ידו של הרמב"ם, וזו הגירסא האמיתית חתומה בחתימת ידו שזכיתי בו כשבאתי לארץ הצבי, הוא אומר כשהגעתי לארץ ישראל…, פה הוא נפטר כנראה, הוא אומר וזכיתי לראות את כתב יד הרמב"ם בחתימת ידו ממש.

והספר שהגיע ליד הראב"ד היה בו משהו כנראה נוסח אחר איזה מעתיק עשה בו שינוי קטן … משהו, הראב"ד היה בו מה שהיה ולפי מה שמצא כתב זה אינו יודע מהו…

עכשיו הרדב"ז מבטל את המגדל-עוז הוא מבטל לגמרי הוא מבטל - הם כשבאו הכתות זו אחר זו וכן דקדקתי מלשונו מאחר שלא באו תוך כדי דיבור מדלא כתב מאחר שלא העידו תוך כדי דיבור ונמצאו דברי שיניהם קיימים ובהם מיתרצא נמי מה שהקשה ומה עונש ראוי להם וזה לפי שיטתו שלא באו לבית דין בבת אחת אבל לדעת רבינו שבאו יחד עם הפסולים לבית דין קושיית הראב"ד מבוססת על הדיבור מה זה אין נענשים.

אין נענשין כי הם עברו על הלאו 'אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס' היה מגיע להם איזה מלקות איזה, לשים אותם בצינוק באיזה בית הסהר לתת להם איזה עונש כהתראה שלא יעשו את זה פעם שניה,

אז אפילו שהם עברו על הלאו 'לא תתן ידך' וכו' הם לא חייבים לבדוק הם באו והם באו הם לא צריכים בדיוק לבדוק איך ראיתם הם ראו מחלון זה והם ראו מחלון זה, אולי גם הם התרו ולא שמעו את ההתראה שלהם אז אפילו שהם עברו על כזה לאו חמור שאומר ... אפילו אז לא צריך שום עונש כי אולי באמת הם לא היו יודעים שהם רשעים והכתוב אומר בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך, ובאמת בעל המגדל עוז אומר לא ירד לסוף דעת הראב"ד... {וכתב כל הבקיאות של מכות ושבפ' מרובה ובא החלום ברוב עניין כי אין בכל דבריו תירוץ למה שהשיג הראב"ד}, ואני עשיתי שלום ביניהם דוק ותשכח.

.כל הזכויות שמורות