תפילה לשבועות, נכתבה על-ידי הרב אליעזר ברלנד שליט"א

אתה נגלית בענן כבודך על עם קודשך לדבר עימם, מן השמים השמעתם קולך ונגלית עליהם בערפילי טוהר, גם כל העולם כולו חל מפניך, ובריות בראשית חרדו ממך, בהגלותך מלכנו על הר סיני, ללמד לעמך תורה ומצוות, ותשמיעם את הוד קולך, ודברות קודשך מלהבות אש, בקולות וברקים עליהם נגלית, ובקול שופר עליהם הופעת, ככתוב בתורתך: "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד, ויחרד כל העם אשר במחנה". ונאמר: "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלקים יעננו בקול". ונאמר: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק".
רבונו של עולם, אב הרחמים, בחסדיך העצומים ובנפלאותיך הנוראות נתת לנו מועדים וזמנים, קדושים ונוראים, כיום מתן תורה, שבו השמעת מתוך האש דברות קודשך בשבעים לשון מסוף העולם ועד סופו. כל העולם חל מפניך, עוף לא פרח, צפור לא צייץ, הרים וגבעות רקדו כאלים, והקול היה מנסר והולך, עד אשר כל מלכי אומות העולם, אחזן רעדה בהיכלותיהם, ואמרו שירה, שנאמר: "יודוך ה' כל מלכי ארץ, כי שמעו אמרי פיך". הודו לשמך בכל היכלות מלכים ורוזנים, כי באת לגאול את העולם מכף רודף ושונא, מכף מעוול וחומץ, כי הורדת לעולם עשרת הדברות, הנמשכים מכתר עילאה, הנאמרים בדבור אחד, אשר בו כל עשר הספירות נכללות בנקודה אחת עילאה דעילאה, בנקודה של טמירין דכל טמירין, סתימין דכל סתימין, סתימא דכולא, מרישא דלא אתידע. מרישא דלאו רישא, שמשם נמשכו כל נשמות ישראל. אנא האר בנו אורן של כל העולמות הטמירים הללו, על ידי הקולות של מתן תורה, הנשמעים בכל רגע ורגע, בבחינת "קול גדול ולא יסף", ובפרט ביום מתן תורה, ימי קציר חטים, שזכה בהם ראובן, בהיותו נער בן ארבע שנים, לעלות לשדה חקל תפוחין קדישין, לשורש הנשמות, סוד אבן השתיה, ולהמשיך משם את הדודאים, סוד הכרובים, סוד המלאכים, מט"ט סנד"ל, סוד שתי נשמות – יששכר וזבולון, ולשמוע את עשרה הדברות בסוד "וישמע את הקול מדבר אליו... מבין שני הכרובים.", ולתקן את חטא קין, סוד הפשתן, סוד החלל הפנוי, ולשמוע ולראות את הקולות ואת עשרת הדברות אפילו בתוך החלל הפנוי, הפנוי מכל וכל, לגלות שם אלקות, בסוד המתקת הגבורות על ידי ראו-בן, תיקון  הראיה, לראות את ה' אפילו בתוך חלל הפנוי, בבחינה שזכה לה יצחק, בעיניו הכהות, שהן בחינת ענני הכבוד. זכנו לגאולה שתהיה בזכותו, עת נזכה לשמוע מחדש את עשרת הדברות, הנמשכים מהמרכבה העליונה, המתגלית עם הטבילה במקוה שער החמישים לפני עלות השחר.
רבונו של עולם, הן אתה יודע שרחוק אני מכל הנאמר כאן בתכלית הריחוק, בבחינת "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק", הן ידעת כי עדיין כולנו עומדים מרחוק ואיננו שומעים את הקול המהדהד מסוף העולם ועד קצהו, הקול אשר זכו לשמעו כל מלכי ארץ, גויים ולאומים, חיות עופות וצפרים. אב רחום וחנון, מה יהא עלי, כי איני שומע עדין את קול הכרוזים, ועדיין מתגולל אני בתוך המסילה, בתוך רפש וטיט של פגמי ברית נוראים והסתכלויות אסורות. אב רחום וחנון, אנא חוס על סכל ונבער מדעת כמוני, שאינו פותח עיניו ומטה אוזניו לראות ולשמוע את הקולות המנסרים בחלל העולם בכל עת ובכל שעה, את הקולות הקוראים ומכריזים: עורו ישנים מתרדמתכם ונרדמים הקיצו מתנומתכם, חוס ורחם על ערל אוזניים, שאינו מסכית לקול השופר "ההולך וחזק מאד, משה ידבר והאלקים יעננו בקול". אנא, פקח אזני ואשמע את הקול, המעורר את הנרפים ממלאכתם, הישנים את ימיהם, אנא כרה לי אוזניים ואשמע את הקול הקורא "ישן אל תרדם, ועזוב התלהלהך, הרחק דרכי אדם, ושור דרכי גבוהיך, די מה לך נרדם, קום קרא אל אלקיך," אנא חוס חוס וחנני, ואסכית לדברי ההתעוררות והתוכחה ואדבק בקול האומר: הקיצה אחי משנת פתיותך. "עד מתי עצל תשכב, מתי תקום משנתך. מעט שנות, מעט תנומות, מעט חיבוק ידים לשכב". אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך, "הינצל כצבי מיד. כצפור מיד יקוש". כי זה ימים ושנים מנסים לעורר ולהקיץ אותנו משנתנו בכל עת ובכל רגע בהתעוררויות אין סוף ביקיצות בלי שעור ערך ומספר, אשר לא יאומן כי יסופר, עד שאי אפשר להשתמט, לנוס ולהמלט, מהקול הקורא וזועק של הכרוזים והרמזים, באתגליא ובאתכסיא, כרוזא קרי בחילא קול גדול ולא יסף, עורה אחי משנת כסילותך, עורה לעבוד את בוראך, העודך מתגולל בתוך המסילה, בתוך עכירת רפש וטיט, בתוך יון מצולת ההבלים, העודך מסתולל בנפשך, לבלתי שלחה לחפשי – לעשות רצונה, ורצון צור מחצבתה, בשירה וזמרה, כאות נפשה, כעוצם כיסופה וערגתה, עד אין סוף ועד אין תכלית.
רבונו של עולם, אטה אוזן ואשמע את עשרת הדברות, הנמשכות משירת המרכבה העליונה, שירת הכרובים, זכנו לשמוע את הדיבור, אשר לנועם ערבתו יצאה נשמתו של כל אחד מן העומדים בפניו פנים אל פנים. ואחוש את ההתגלות הנפלאה של מתן תורה, ואתחדש בנשמה חדשה, בטל של תחיה, אשר זכו בו בני ישראל בכל דבור ודבור (כדי להחיות נשמתם שפרחה), עד אשר לא יצא הבל מפיהם בלא התחדשות. אנא זכנו להשגת אבותינו במעמד הר סיני, שהכירו את בוראם וידעו שזולתו הכל "הבל הבלים", זכני להשגה של בחינת "הבל הבלים הכל הבל", סוד קיום העולם. ולהשגה של שבעת ההבלים הרמוזים בשבע שמות שלמה (ידידיה, אגור, בן יקה, למואל, איתיאל, קהלת, שלמה), שהם שורש הבריאה, שראשון לכולם הוא הבל התינוקות, סוד ויקרא א' זעירא, שבזכותו שומעים את הקול מבין הכרובים, "קול גדול ולא יסף, קול א-ל ש-די בדברו, קול ה' בכח, קול ה' בהדר, קול ה' שובר ארזים, קול ה' חוצב להבות אש, קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש, קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות, ובהיכלו כולו אומר כבוד".
רבונו של עולם, אל חנון ורחום, אנא זכני לקול האדיר הזה החופש כל חדרי בטן, לקול הדברות שזוכין בו על ידי צדקה לעניי ארץ ישראל, צדקה לעניים הגונים, העוסקים בתורה ובתפילה יומם ולילה, צדקה לבני תורה שלא נותנים שינה לעיניהם ותנומה לעפעפיהם. אנא אמצנו במדרגת הצדקה המובחרת הזאת, למען נזכה להבל פיהם הקדוש של תינוקות של בית רבן, להבל פה שאין בו חטא, שעליו עומד העולם. אנא זכנו ל"ויחן ישראל שם נגד ההר", זכנו לבחינת ההתכללות, שעל ידה זכו אבותינו להיכנס בין שני בדי הארון, ולשמוע בכל עת ושעה את עשרת הדברות, זכנו לבטול הגופים, כאשר זכו בבית המקדש במקום הכרובים. זכנו לנשמות זכות הראויות להיכלות של "הבל הבלים", המאירים כיהלומים ומעולפים בספירים.
אנא חוסה נא על נפשי האומללה והעלובה מאד, חמול עלי בחמלתך הגדולה, ותן לי תקוה שלא אובד. זכני לבושה הנוראה, שזכו לה כל ישראל במתן תורה, בושה שהיתה קודם הבריאה, זכני לבושה, שבכוחה בראת את כל העולם כולו, לבושה וליראה של בראשי"ת (יר"א בש"ת), שבה אתה מחדש את הבריאה בכל עת ובכל שעה. זכני לבושה וליראה המתחדשים בכל רגע ורגע ביתר שאת וביתר עז. מי יתן ובושה ויראה יאפפו את כל ישותי ואת כל מהותי, בושה ויראה, אשר בכוחם אפזז ואכרכר בכל עוז, כי "אי לאו האי יומא, כמה יוסף איכא בשוקא". זכני לשמוח ולגיל בליל מתן תורה על ההארה הנפלאה של התחדשות התורה, זכני להגות כל הלילה בתורה, ראשיתה וסופה מתוך שמחה וחדוה עצומה, עד שאזכה להיות מבני היכלא דמלכא, המכניסים את הכלה לחופתה טרם הנץ החמה. בסוד השמים מספרים כבוד אל, המאירים כיהלומים ומסוף העולם ועד סופו מבהיקים כספירים. בשעה שהקדוש ברוך הוא יוצא מחופתו שש כגיבור לרוץ אורח, וכבוד ה' מתגלה על פני כל היקום, נהירו על נהירו, שולטנו על שולטנו, ומלכותו מתפשטת על פני כל הבריאה, וכל העולם כולו אומר כבוד. באותה שעה זוכים הצדיקים שהיו ערים כל הלילה מתוך לימוד ושמחה ודבקות באור ה', להיות שותפים למעשה בראשית, כי בלימודם הקדוש שעולה לשכינה מחדש הקדוש ברוך הוא בכל יום את עולמו. אנא, זכנו לכל המעלות הנעלות הללו, עולם חדש לעינינו יתגלה, וכבוד ה' עלינו יראה.
רבונו של עולם, ביום זה של מתן תורה, אנא הוציאנו מכל הקליפות החופות עלינו, משנו מן הקליפות, אשר אנו בלועים וכבושים בתוכם. וכשם שהוצאת את אביי מקליפת סיסרא ואת רבא מקליפת לוט, וגילית על ידם ששים המסכתות, כן תוציאנו גם אנו מכל הקליפות, האופפות אותנו, ויתגלה גם על ידינו האור שבששים מסכתות, עד אשר נזכה לסיימם בכל לילה ולילה. בבחינת "הנה מטתו שלשלמה ששים גיבורים סביב לה". אנא זכנו בכח למוד ששים המסכתות להינצל מכל מחשבה רעה, ומכל הבל פה מיותר, כל הגיונות לבנו והגיגי פינו יתקדשו בתורתך, וכל מעינינו יהיה נתון לך בלבד. זכני להיות דבוק בלימוד ששים המסכתות, שעליהם נאמר: פעם נפלה ביצה של בר יוכני, וטיבעה ששים כרכים, ושברה שלש מאות ארזים. כי על ידי ששים מסכתות זוכים לצאת מכרך גדול, מהנחש הכרוך על הצואר, שהוא כרך גדול של רומי. בכוחן זוכים לשי"ן מ"ה, שהם כנגד "אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי". בבחינת "שש עשרה קרונות על חודו", (י"ו – ע"ש עשרת הדברות וארכן ואו ורחבן ואו), סוד צדיק האמת, שזכה לחידוד המוחין ולקרון עור הפנים, עד ששם מסוה (111) על פניו, סוד אל"ף (111) של אקיא, "א" זעירא, המסתיר עצמו מכל וכל, בבחינת מגלה טפח ומכסה טפחיים, בזכות שמירת הברית, שאין שלמות אחריה. הוא סוד הצדיק שזוכה להוריד תורה לעם ישראל בכל דור ודור, ולגלות רזי תורה חדשים, שלא התגלו מעולם, רזים שהיו עדין סתומים וכמוסים, מצפים לצדיק הראוי להם, אשר בקדושתו ובהתמדתו יגלה השגות חדשות, ונתיבים חדשים, הפותחים שער לחפצים להידבק באלקים חיים, בבחינת "והולכתי עיוורים בדרך לא ידעו, בנתיבות לא ידעו אדריכם, אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור, אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים".
רבונו של עולם, השמיעני את הוד קולך ביום קדוש ונורא זה, אשר בו כל ההרים אמרו שירה, וכל העולם כולו ניתר ממקומו, הרים רקדו כאלים, וגבעות כבני צאן, רקדו ושרו, אף טסו ועפו, עם כל הבריאה שנכספה להיכלל בנקודה הטמירה, שהתגלתה בסיני, "ארץ רעשה,גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים, הרים נזלו מפני ה'".זה סיני מפני ה' אלקי ישראל .
אנא זכני ביום שנשמעה בו בת קול שהחרידה את כל היקום: "למה תרצדון הרים גבנונים" – להזדכך ולהצטרף מכל סיג ופגם של רום לבב, מכל נדנוד קל של גבהות וגאות, מכל שמץ גאווה, כי בצרה גדולה אנכי, אסיר תאווה אני ושבוי גאווה, האופפת אותי מכף רגל ועד ראש, עד לא אוכל ללמוד ולהתפלל בכובד ראש, כי "תועבת ה' כל גבה לב", בגדלותי כהו חושי, ואני ערל לב. כי היה ראוי שבכל אות ואות של תורה ותפילה יתווספו בי יראה, שפלות וענוה, ולא יפילני לימודי חס ושלום לרוח גבוהה, לעין רעה ולשנאת חינם לכל בריה. אנא, אב רחום, בורא כל שחקים, ראה נא בעוניו של הנשחק מכל שחקים, הפולח ובוקע כל התהומות, החולק על צדיקים אמיתיים מקימי עולמות. אנא עזרני לבטל ממשות, חנני במידת הענווה, על ידי זמר ומחול של חדוה. מי יתן ואזכה לשירתם של ברק ודבורה, שהביאה ישועות, ולשירת הים שהורידה תורה בברקים וקולות, כי כל מי שיצא בתופים ובמחולות – לא המיר כבודו בעגלים ומסכות. לא נפל בעוון מרגלים, ולא ויתר על ארץ אבות.
רבונו של עולם, מתוך שירה וריקודים, נרקיע שחקים, נזכה לשמוע את עשרת הדברים, אשר בכל עת מתחדשים. זכנו גם אנו להתמיד בלמודים, אשר מפי הגבורה נתנו בקולות וברקים. זכנו להתגבר על מכשולי עולם הנשייה, המלא נפתולים, ונשמע קריאת הכרוזים: פתחו לי כפתחו של מחט, ואפתח להם כל הרקיעים. הראה לנו שאפס זולתך בעליונים ובתחתונים, ואיש ידו ורגלו מבלעדיך לא ירים. זכנו בזכות צדיק האמת, לכוון בכל עת לרצון האמת. כסף וזהב לא יסנוורנו, ועגל הזהב לא יכשילנו. נקבל על ידי מתן תורה, קדושה וטהרה, יראה ושפלות, לבל נכשל בחטא או בטעות. אנא, אבי שבשמים, זכני לדעת שאני נמוך ונחות, אף ממדרגת עצמי פחות, וככל שאראה את פחיתותי עד אין סוף, כן תגלה לי עוד ועוד תורתך, שאין לה סוף, כי ככל שאדע יותר ויותר ששוכן אני בשאול תחתיות, כן תרחמני ותאיר בי אורך להחיות.
רבונו של עולם, בשעה שמשה רבנו עלה לפניך לקבל תורה, צרת צורתו בקלסתר פניו של אברהם, "חסד ואמת יקדמו פניך", צדקה ורחמים הם נר לרגלך. אדון השמחה והחדוה, עזרנו וחננו במידת השמחה והחדוה, במידתו של אברהם אבינו, שהיה מרנין לב אלמנות ויתומים, ומקרב את כולם לאביהם שבשמים, זכנו להיכלל במידתו של אברהם אבינו, שהיה כולו חסד, ושבזכותו קיבל משה תורה מסיני. כי ככל שנכלל במידתו של אברהם, אשר נטע אשל לקרב הבריות בחסד, ככל שנאכיל רעבים נשקה צמאים, ונלווה אורחינו במאור פנים, ככל שנציל משיני הס"מ אפילו רשעים גמורים, ונברא להם לבבות בלבותינו השבורים –  כן נתקרב לאל נורא וכביר, נגדיל עוד תורה ונאדיר.
רבונו שלעולם, זכני להידבק בענוותנותו של משה, שאמר (לשטן): וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בדאי אתה ?. אמר לפניו: רבונו של עולם, חמדה גנוזה שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק בה טובה לעצמי?!, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך – תיקרא על שמך. אנא זכני ששפלות וענווה יהיו מנת חלקי. ובושה ויראה ימלאו את כל ישותי. ואהיה כמשה רבנו עליו השלום, שמעולם לא החזיק טובה לעצמו, ומיעט ערכו מיום ליום, עד שזכה להיכלל באור אין סוף.
אנא שלח לי דיבורים ממעון קדשך, לרצותך לחננך, פתח לי שערי תפילה, בקשה ותחינה, שערי לימוד, חכמה ובינה, שערי התבודדות ומליצה לשם שמים, שערי סיעתא דשמיא ויראת שמים. זכני בדיבורים קדושים ובדברי חן ותחנונים, זכני לבחינת נפתולי רחל, שאמרה "נפתולי אלקים נפתלתי", וזכתה על ידי כן לבן חכים, הנותן אמרי שפר. נפ"ת-לי – נפת צוף מדברו, ודבש וחלב תחת לשונו, נעשה אף אנו לילות כימים , בדבקות, בנפתולי תפילות.
זכני, אבי, להרבות בתפילה כל ימי ושנותי, חרף רוב פגמי, פתח לי שערי תפילה ותחינה, שערי ענוה והכנעה, עד שיפתחו לי שערי חכמה ודעת להשיג את כל הנסתרות. ובזמן מועט אשיג, את אשר יושג בשבעים שנה, ואזכה לשיש כגיבור לרוץ אורח, לרוץ ולהדביק את אשר הפסדתי ,בימים שאיבדתי בהבל ובריק. כי גילית לנו על ידי צדיקי הדורות, כי אפשר לפעול על ידי תפילות, גדולות ונצורות, יותר מאשר על ידי סיגופים ותעניות. לכן פתח לי, אב הרחמים, שערי רצון, פתח לבי ופי בדיבורים קדושים, באופן שאזכה מעתה לפרש כל שיחתי לפניך בכל פעם בדברי חן ותחנונים, בריצויים ובפיוסים חדשים, ואזכה לשפוך לבי כמים לפניך, להתחנן ולבקש לעשות רצונך, כי אתה ידעת את לבבי כמה אני משתוקק לצעוק ולזעוק לפניך, לבכות במר נפשי -לשפוך לבי כמים לבקש רחמיך, לרוץ בדבקות עד כלות הנפש למענך. במסירת נפש באמת אחריך, לבקש על נפשי מלפניך, מפני החטאים והעוונות והפשעים, שהרביתי מאד לפשוע נגדך. מה אומר ומה אדבר, אדדה כל שנותי על מר נפשי, אשר עשקתיה בחינם, וקלקלתי מידותי הטובות וחינן, בשפל תאוות של רגע איבדתי חיי נצח, בתאוות שדמיון תענוגם כצל עובר ובטל, התכחשתי לנצח ישראל, אויה לי כי מרדתי נגדך, חטאתי ועויתי, עד אשר באתי למה שבאתי, ואיבדתי מה שאיבדתי, עד אשר הייתי כבלעם הרשע, שהפך צרופי אלקים חיים. כי בשעה שכל העולם כולו חל מפניך, ואומות העולם נאותו לשוב אליך, ובאו לבלעם בפחד וברעדה, אמר להם: לא שמעתם נכוחה. לו- תרצח, לו – תגנוב, אמרה חס ושלום השכינה, שובו לרוע מעשיכם, ואל יחת לבבכם, מפני עונש ותגמול, ומפני אימת המבול. "ה' למבול ישב", לכו לשלום, "ה' יברך את עמו בשלום".
אנא א-ל רם ונשא, בעיניך תיקר נפשי, אל תהי נמאסה, האר פניך אלי, חוסה, וזכני בכל לב לעבדך, ולהגות לשם שמים בתורתך, עד אשר יצטרפו אותיותיך ויצטיירו לברכותיך.
רבונו של עולם, רחום וחנון, חנני ביום קדוש ונורא זה של מתן תורה, שאזכה לעסוק בתורתך לשמה, פדני והצילני, לבל אהיה מתלמידיו של בלעם הרשע, אנא זכני להיות מתלמידיו של אברהם אבינו ומשה רבנו עליהם השלום. "נדבות פי רצה נא ה', ומשפטיך למדני, דרך פקודיך הבינני, ואשיחה בנפלאותיך, דרך שקר הסר ממני, ותורתך חנני". זכני ללמוד תורה לשמה באמת, ללא שום פניות ומחשבות זרות, בלתי לה' לבדו, ועזרני ברחמיך בכל עת לקדש ולטהר את עצמי כראוי לשכינת עוזך, לאוקמא שכינתא מעפרא, עד שיעלה כל לימודי לשכינה הקדושה, ותקבל השכינה את כל לימודי באהבה גדולה, עד שכל לימודי יהיה סם חיים, ותמשיך עלינו על ידי זה  את כל ההשפעות, ויהיה נעשה מלמודנו שפע רוחניות ושפע גשמיות, להחיות כל העולמות העליונים, המלאכים והשרפים ואופנים, דרי מעלה ודרי מטה. אזכה שעל ידי לימודי לשם שמים, בלתי לה' לבדו – יתעוררו כל עם ישראל בתשובה שלמה, ועל ידי זה  כל אות ואות, שאומר בקדושה ובטהרה לשם שמים באמת, על ידי כל אות ואות תתעורר בתשובה הנפש ששרשה באותה אות, ותרוץ לעשות רצונך, ותצא מכל החושך והאפלה שהיא שקועה בהם, ויתגלה לה אור ה', אור האלקים המחיה את כל העולמות, תזכה גם היא לשמוע את קול עשרת הדברות, מכל מקום שהיא מונחת שם, עד שתבקע את כל המסכים והמחשכים, ותעלה לאור באור החיים.
אנא זכני, שכל אות ואות של תפילתי תזהיר כספירים, ויומשך על ידה ט"ל של תחיית המתים, שיבטל את כל ל"ט המלאכות, שמהן כל ל"ט הקללות, ועל ידי כל אות ואות, שנלמד בתורה בקדושה ובטהרה, ונאמר בתפילה בבושה ובחלחלה – תחדש לנו נשמות חדשות, ותחזיר לנו את האבודות, ותרעיף טל תחיית המתים על כל הברואים, ותוציאם מתוך האופל מבין מחשכים, ויתעורר העולם כולו על ידי לימוד תורתנו ביראה ובאהבה בששון ושמחה – לדבקות נפלאה בך, וירוצו כל בריותיך למלא רצונותיך בהתעוררות מחודשת, ובחדוה מקודשת, ויעסקו בתורתך ובעבודתך באהבה יוקדת, ובערגה שאינה פוסקת. אב הרחמים, זכני שתהא תורתך חדשה בעינינו ושגורה בפינו, ונזכה על ידי זה לחדש חידושין דאוריתא אמיתיים, לקבל ולשאוב מצדיקים אמיתיים, הלומדים תורתך לשם שמים, הזוכים לשמוע את הדברות בכל עת מן השמים.
אנא ה', עושה נפלאות גדולות לבדך, אתה גילית לנו על ידי צדיקיך, כי על ידי כל אות ואות של לימוד תורה לשמה בקדושה ובטהרה, חוזרים נשמות בתשובה, ונבראים מלאכים דקדושה, המניסים מפנינו את כל אויבינו בבחינת "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו...", וגילית לנו כי לעתיד לבוא יתגלה, שבאות אחת של התורה בנסתר ובנגלה, כל חכמת הגויים תתבלה. אנא זכנו גם בדורותינו, להתעלות בתפילותינו, ולפעול בהן נפלאות גדולות, הכוללות את כל הרפואות והישועות.
רבונו של עולם, מלא רחמים רבים, עושה גדולות עד אין חקר, ניסים ונפלאות עד אין מספר, עשה עמדי פלא לחיים, ואחיה ולא אמות, ואזכה בליל השבועות הזה להיות מבני היכלא דמלכא, אהגה בכל ליל החג בתורה הקדושה, אתחילה ואסיימה, תורה שבכתב ושבעל פה, מדרש זוהר וקבלה, אשמח ואגיל, ארקוד ואשיר פסוקי התחזקות בטחון ואמונה, עד אשר יבולע המוות לנצח. כאשר זכו לו דור דעה במתן תורה. כי בכל דיבור ודיבור נשמתן פרחה, ומיד זכו בחדשה טהורה וצחה, זכו לטל אורות, ול"חרות על הלוחות". אבינו, אב מלא רחמים, זכנו גם אנו בלילה זה לכל האורות ולכל הברכות, שזיכית את בני ישראל, כשהוצאתם מארץ מצרים וקרבתם להר סיני, זכנו להארה העצומה של "ויחן שם ישראל נגד ההר", להארה של התכללות כל נשמה ונשמה בחיבה יתרה באהבה עצומה, שעליה נאמר: "אילו קרבנו אל הר סיני, ולא נתן לנו את התורה – דיינו". עת כל התורה האירה אז בשלמות לכל אחד ואחד, כמו לאבות הקדושים, שכליותיהם נבעו חכמה ורמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם הכריזו על תרי"ג מצוותיך כל עת ושעה.
רבונו של עולם, אנא זככנו וטהרנו מכל פגמי הברית, האוטמים כליותינו וכובשים מעינותינו מלנבוע חכמה, סותמים עינינו, אזנינו ולבנו, בבחינת – "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע, ולבבו יבין, ושב ורפא לו, ואומר עד מתי ה', ויאמר, עד אשר אם שאו ערים מאין יושב, ובתים מאין אדם, והאדמה תשאה שממה, וריחק ה' את האדם, ורבה העזובה בקרב הארץ, ועוד בה עשיריה, ושבה והיתה לבער, כאלה וכאלון אשר בשלכת, מצבת בם זרע קודש מצבתה".
רבונו של עולם, כבר נתקיימו בנו כל הקללות וכל הגזרות, גם המטת עלינו כל השואות, כבר מצית בנו את כוס התרעלה, ונשארנו עשיריה, מכלל ישראל, וגם היא שבה והיתה לבער. בכל יום ויום הורגים בנו, ושופכים את דמנו כמים בריש גלי, ואין פוצה פה ומצפצף, נשארנו כגזע כרות מעץ, וזרים ורשעים מושלים בנו ביד רמה, ועושים בנו ככל העולה על רוחם הטמאה. כל זרע קודש בסכנת כליון, בסכנת שמד ואבדון, ואין מי שיתן לנפשנו פדיון, אלא משה העומד בין שמד לרצון, המתלבש בצדיקי הדור, כבועז העושה לנשמות ברורים, ועליו נאמר: "הנא הוא זר"ה (212) א"ת גר"ן השערים". ההופך מרי"ב לרב"י, מוציאנו "מריב לשונות", ומקרבנו לאמת בתורותיו הנוראות, שקיבלם מפי הגבורה, והמתיקם ברחמים ובחמלה, מקרב א"ת (1+401) – ב"ת (402) מואב. ומגיר גרי"ם (גר"ן) ובעלי תשובה, מבררם מקליפת עמלקים עמונים ומואבים, כאשר מתבררים השעורים ממוץ ותבן וסובין, עד שמגלה את נשמות רות ודוד, שמהם יצא משיח בן דוד, מקליפת סדום ומואב מוציאם לכת"ר, מעלה אותם אל תר"ך אורות ואותיות של עשרת הדברות, ומזכה את כל עמא קדישא להיות מבני היכלא דמלכא.
רבונו של עולם, מלא רחמים, זכני להניד שנה מעיני בליל שבועות,  ולזכות על ידי כך להתקרב לצדיק האמת בבחינת בועז, שזכה לברר את רות ודוד, ואזכה לקשט את כנסת ישראל ביום כלולותיה, בכ"ד קישוטיה, בתורה שהיא כנגד חסד גבורה תפארת, בנביאים שהם כנגד נצח הוד יסוד, ובכתובים שהם כנגד מלכות, ועוד אוסיף ואקשטנה בכל ספרי גדולי ישראל, ואזכה בלילה זה על ידי רזי הסוד והחכמה, להיות משושביני הכלה, הנכנסת לחופתה בהנץ החמה, שזה סוד יחוד קודשא בריך הוא והשכינה, שעל ידו זוכין לגאולה השלמה.
כי בבקרו של יום מתן תורה אתה משמיע מחדש את עשרת הדברים, ומוריד טל תחיית המתים, כאשר זכו ישראל בעת אשר ענו: "נעשה ונשמע" פה אחד, בשמעם את עשרת הדברות מפיך בדיבור אחד, נכללו ונהיו לאחד, כאיש אחד בלב אחד, מי יתן ונזכה גם עתה לבחינה הזאת, הנפלאה והעצומה, עד שיהיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה שבעתיים כימי השבעה, עת יוסרו כל הקטרוגים שיש לאיש על רעהו, ויאיר כל אחד באור יקרות מסוף העולם ועד קצהו, כי אתה מעטר בלילה זה כל בני עמך ישראל ב-תר"ך כתרים, והשמים כבוד א-ל מספרים, וכל הברואים כזוהר הרקיע מאירים, ואורם ההולך ועולה ממעמקים זורח בכל העולמות בוקע שחקים. וכשהתיקון יהיה שלם, יבוא גואל לציון לעיר שלם.
רבונו של עולם, אדון השמחה והחדוה, אנא זכנו לחוש את הדיצה והעילצון, שנעשו בכל העולמות ביום מתן תורה, יום שכל צבא מעלה ומטה מצפים ומחכים לו כל השנה, יום שבו יוצא חתן לקראת כלה, יום שקודשא בריך הוא מוריד את עצמו לכל הדיוטות התחתונות, בבחינת נ'ח'י'ת' דרגא ונסיב אתתא, בסוד הח'ת'ן', הנוחת ויורד לכל דרגות שאול התחתיות ומתחתיו (ע"י שלשת מלואי אקיא), ומוציא את כלתו מבין הקליפות וממשיכה אליו ברוב אהבה וחיבה, מחזקה ומנחמה. אנא זכנו לקדושת היום הגדול והנורא הזה, אשר בו הופך החתן עוונות כלתו לזכויות, ירידותיה לעליות, אכזבותיה להצלחות, וכל הירידות הנוראות של כל ששת אלפי השנים, מיום בריאת העולם ועד הנה, מתקנין בלילה זה בתכלית התיקון, עד שהשמים, שהם סוד קודשא בריך הוא, סוד החתן, מספרים ומאירים ומזהירים בכל העולמות, ונמשכת הארתן ל"כבוד א-ל", היא ספירת המלכות, היא הכלה שנפלה עד עמקי שאול, הזוכה בעת הזאת לראות את האור הנפלא, אור החתן הקרוי – שמים, ועוזבת את כל הבלי העולם, ומתנערת מן העפרוריות, בבחינת "התנערי מעפר קומי", ופושטת את בגדי אלמנותה, הוא הגוף השוכן בעפר המזוהם בכל התאוות והמידות הרעות של קנאה ושנאת חינם, משליכה אותם מעליה, ומתקשטת בלבושי יקר של תורה ותפילה, מתעטרת בכתרים, של תורה נביאים וכתובים, כתרים של משנה גמרא ומדרשים, זוהר ורזי חכמה, ועודה עדיים של "נעשה ונשמע".
רבונו של עולם, אנא זכנו לאור הכלולות הגדול והעצום הזה, זכנו ביום זה לתורת ה' ותפילת ה', שהם סוד "נעשה ונשמע", זכנו לעשות מהנעשה – נשמע, עד שנשמע את עשרת הדברות, המנסרים בחלל העולם בכל עת ובכל שעה, ונטוהר מכל קנאה ושנאה, נזדכך מכל אהבה נפולה, ונשמר מכל יראה חיצונית, ושם מ"ה יהפך לשם ע"ב, ונתעטר בשבעים ברכות ובשתי עטרות של נעשה ונשמע, שהם תורת ה' ותפילת ה', הנמשכות משם ע"ב, נלמד תורה כמו שאתה כביכול לומד, ונתפלל כמו שאתה כביכול מתפלל, יושלם בנין התפילה, וייבנה בית הבחירה. חתן יצא לקראת כלה, ותיכנס כלה לחופתה.
אנא אב רחום וחנון, זכנו בכל הישועות והנחמות הללו, כי כבר שבענו מרורים, פורענויות, שואות, הרג ואבדן, "צרפתנו כצרוף כסף, באנו באש ובמים", ועתה, אנא, א-ל רחום וחנון, הוציאנו לאורה, ולילה כיום יאיר, כחשכה כאורה. ואם עד כה היינו, בבחינת כפה עליהם הר כגיגית, ויצאנו ממצרים, כעבד הבורח מפני אדוניו, והיינו עדיין בבחינת תשובה מיראה, - הרי עתה נזכה ברחמיך לתשובה מאהבה, ונקבל על ידי זה תורה מחדש מתוך ישוב דעת נפלא, שהוא סוד שלמות ספירת הכתר, ספירת האין, הנמשכת מתיקון ספירת המלכות, (הנקראת אדנ"י, דאי”ן, שזה סוד אדנ"י, הנכלל בהוי"ה, בה' אחרונה) שאינה נכללת באור אין סוף, עד שתתבטלנה כל ההרגשות העצמיות, ועד שתיהפך כל הרגשת האני – לאין.
אנא זכנו על ידי לימוד תורה בלילה לתקן כל בחינות הלילה והחושך, ועם אור בוקר תצא המלכות מהסתרתה, ויתהוו מכל ההסתרות כלים נפלאים – לגילויים עצומים ונוראים, שלא היו מימות עולם, תתהפכנה המניעות לנעימות, כל נגע – לענג רב, והר כגיגית – ל"כתר ההוי-ה", וכל העולם ישמע את הקול הקורא: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום מבשר טוב, משמיע ישועה, אומר לציון מלך אלוקיך, קול צופיך נשאו קול, יחדיו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, פיצחו ורננו יחדיו חרבות ירושלים, כי ניחם ה' עמו, גאל ירושלים, חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל העמים, וראו כל אפסי הארץ את ישועת אלוקינו, כי לא בחיפזון תצאו, ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה', ומאסיפכם אלוקי ישראל".
רבונו של עולם, זכנו לשלמות האור, זכנו לאור הגאולה השלמה, ביום שבו מנסרות עשרת הדברות בכל חלל העולם, וכל הרקיעים מזדעזעים, וכל לאומים רועדים, ביום שבו (לדברי רבי יהושע), אמר קין להבל: פרח באויר, והבל לקין: חלוץ בגדים, יום שמחזירים "י" לאור, שהם עשרת הדברות, והמשלימות אור לאוי"ר, אוירא דמוחא סתימאה, שהוא חסד דרדל"א(רישא דלא איתידע), המקיף את מוחא סתימאה, שהוא גבורה דרדל"א(דרישא דלא איתידע), המחבר גולגלתא דאדם קדמאה, עם מוחא סתימאה, וממשיך את אור אין סוף, הגנוז בגולגלתא דאדם קדמאה, למוחא סתימאה, באופן שלא ייפסק האור לעולם, ויתבטלו כל מיני חשך מהעולם, שעליהם נאמר "והארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום". כי אחרי שנשברו עשר הספירות, שבעולם הנקודים, ונהיה פרוד בין גולגלתא למוחא סתימאה – שלט החושך בכל העולמות, עד שקודשא בריך הוא קרא: "יהי אור, ויהי אור", והחזיר את ה"י" לאור. ונשלם אוירא, ואז "וירא אלקים א"ת האו"ר (613) כי טוב, כי מיד נשמעו תרי"ג (613) מצוות של אור, והתחברו מחדש מוחא סתימא על ידי אוירא עם גולגלתא דאדם קדמאה, וסוד ה-"י", הוא סוד עשרת הדברות, המשלימות את אור הלבנה לאור החמה, המבטלות על ידי ספירת כתר את החמדה. וזהו: "לא תחמוד", שהיא בחינת עין טובה כנגד כולם, המבטלת כל מיני חמדה קנאה וכבוד, והמגלה לכל אחד את השביל שילך בו, ואת חלקו בתיקון עולמו, כדי שלא יחמוד את של חברו, ולא יכנס בתחומו, על ידי "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", כי עבדי