תפילה לפסח נכתבה על-ידי הרב אליעזר ברלנד שליט"א

רבונו של עולם, מחיה מתים ברחמים רבים, אלקים חיים ומלך עולם. רחם עלינו, החיינו והקימנו, קדשנו וטהרנו מטומאת מת, שהיא אבי אבות הטומאה, ונזכה על ידי זה לקבל את חג הפסח הקדוש זמן חרותנו בקדושה נוראה ועצומה, עד שיהיה נכנע ונתבטל חכמת הטבע שמשם אחיזת הסטרא אחרא, ונזכה להאמין בנסיך הקדושים, ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף, נאמין שהכל מתנהג בהשגחה נפלאה בלי שום דרך טבע כלל שהכל מתנהל באופן שיתגלה יחודך ואחדותך בעולם, ואז תעשה עמנו נסים ונפלאות לטובה, תוריד שתי דמעות לים הגדול ותעשה סוף וקץ מכל העכו"ם הרודפים אותנו. שיר חדש נשיר לך על גאולתנו ועל פדות נפשנו, שיר של השגחה שיר של נפלאות.

אנא ה’, רחמן מלא רחמים, חסדן מלא חסדים, חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, אשר מחשבות לבו לכל דור ודור, אתה התקנת לנו לילות סדר, פסחים וזבחים, למען נזכור כי פדיתנו מטומאת עוונותינו ונשאתנו על כנפי נשרים והולכתנו בעמוד אש וענן. רחם עלינו בכחו הגדול של משה רעיא מהימנא ובכח כל הצדיקים האמיתיים שהם בבחינתו, גלה לנו את הנסים והנפלאות שאתה עושה עמנו בכל דור ודור, זכנו בלילה זה שגומרים בו פעמים את ההלל שיתגלו בפנינו נסיך ונפלאותיך שאתה עושה עמנו בכל שעה ורגע.

מלא רחמים, גדול העצה ורב העליליה, אדון הנפלאות, עשה כנפלאותיך ותן כח לצדיקיך הגדולים והנוראים, גם בדור הזה, ובפרט בחג הפסח הזה, לעשות עמנו נסים ונפלאות, כאשר עשית עמנו במצרים, תן להם כח להחזירנו כאבותינו בתשובה  שלמה, שמע קולנו כאשר שמעת זעקתם ונאקתם של אבותינו במצרים, וזכנו גם אנו כמותם בזכות הצעקות והזעקות השוועות והנאקות לתשובה שלמה ולדבקות אמתית בך, זכנו להכיר שאין עוד מלבדך, וכשם שהבאת על אויביהם את עשרת המכות וקרעת להם את הים, כן תקרא גם לנו דרור, תפדנו גם אנו מאויבינו ותוציאנו מאפלה לאורה. כי אנו מאמינים באמונה שלמה, שגם כעת בדור שכזה אתה יכול לעשות נסים ונפלאות כמו שעשית עמנו ביציאת מצרים, בכח הצדיקים האמתיים שהם בבחינת משה הנמצאים בכל דור ודור, כי אם היינו מוצאים אותם ושומעים בקולם, הרי מיד היינו נושעים בנסים ובנפלאות עצומים ובמוראים גדולים, והיה מקים בנו הפסוק "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", כי אתה כל תוכל ולא יבצר ממך מזימה ואתה עושה נפלאות גדולות עד אין חקר נסים ונפלאות עד אין מספר.

אנא השם "עושה ארץ בכחו, מכין תבל בחכמתו, ובתבונתו נטה שמים", "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה", בדעתך תהומות נבקעו ובגאותך שחקים. אתה הוצאתנו בחג הפסח הקדוש והנפלא הזה מכל המצרים במסות באותות ובמופתים, במלחמה ביד חזקה ובזרוע נטויה, בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה, מה רבו מעשיך ה’, רבו נפלאותיך בכל הדורות, "נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך, אגידה  ואדברה, עצמו מספר", איך אשא פני אליך ביום קדוש ונורא זה, איך ארים ראשי מול גודל חסדיך, אשר גמלת עמי מיום שהאצלת נשמתי והעברת אותה דרך כל מיני עולמות, כדי לזכותני להגיע לתכלית הנצחי, להגיע להשגת פנים בפנים, כמו שהבטחת את משה עבדך "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", כי כל תכלית יציאת מצרים, למען נקבל את התורה הקדושה. באותות ובמופתים, בקולות וברקים עלינו נגלית ובקול שופר עלינו הופעת, פנים בפנים עמנו דברת, ודבריך שמענו מתוך האש, וכל העולם כולו חל וזע מפניך, מיציאת מצרים ועד מתן תורה. ועתה בהתקרב הלילה הקדוש הזה ליל הסדר רעוא דרעוין, אני עומד נרעש ונפחד מול עצמת חסדיך ופלאיך המתחדשים בכל דור ודור ובכל שעה ושעה, וכל עשתונותי ומחשבותי נסערים עלי, כי בו נשפעים כל המוחין, ובו אוכל לקבל תבונה חדשה ודעת נכונה לעבדך באמת ביראה ובאהבה, בו אוכל לתקן את כל חטאי ועונותי, לבער את החמץ מכל גבולי ולהסירו מלבי בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו, כי אפשר לזכות בלילה זה לתקון חטא עץ הדעת בשלמות ולבטל את גזרת המיתה מן העולם.

רבונו של עולם, אן לי פתחון פה לעמוד לפניך, בוש ונכלם אני מול הדרת קדשך, כי כבר עברו עלי לילות סדר ללא שום התעוררות ויצאתי מהם ללא שום התעלות, לילות שבהם כבר יכולתי לזכות לכל המעלות ואף לתחית המתים. אנא רבונו של עולם, בעל הרצון, בעל הרחמים, אחד יחיד ומיוחד, הבורא לילה זה עוד קודם הבריאה, והמוריד בו בכל שנה טל של תחיה, טל שבורך בו בעת הזאת בחיר האבות, טל שכל עיני יושבי ארץ אליו מיחלות, אנא רחום וחנון מלא רחמים, השקיפה עלי בחמלה ממעונים, ביום בו כפלים לתושיה למעונים, ביום שאתה מוריד טל של תחית המתים.

אנא ה’ אלוקי קדם מעונה, מכונן שמים בחכמה, מכין תבל בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו, ובגאותו שחקים, עושה מלאכיו רוחות, משרתיו שרפים, יראתו על שנאני שחק, שלוחיו אראלים, מה יעז אנוש שוכן רמה, להכנס לליל סדר ללא ערוך תחינה, איך אשא פני מול הדרת קדשך, איך ארים ראש מול אין סוף חסדיך, אשר גמלת עמי, מיום שהאצלת נשמתי, והעברת ברוב דרכים לזככה לעבודתך, שוכן שחקים, הושיעה נא, רחום וחנון המרחם לבלי סוף, בהתעטף עלי רוחי לפני גולה עמוקות, אתה ידעת את כל לבבי, ידעת כי בפני הלילה הזה אני נרעש ונפחד, לבי הומה בקרבי, כי בו פתחת לכל בני ישראל את כל הרקיעים, בו ברכת את בחיר האבות בטל תחיה ממרומים.

אין לי פתחון פה לעמוד לפניך, בוש ונכלם אני מול רוממות הדרך, על שהחמצתי לילות הנמשכין מעתיק דעתיקין, סתימא דכל סתימין, רעוא דכל רעוין, לילות שאם בהם היינו מתעלים, היינו כבר זוכים לתחית המתים.

אנא רבונו של עולם, בעל הרצון בעל הרחמים, אחד ומיוחד, בראת לילה זה עוד קודם הבריאה וטל של תחיה בו אתה מוריד בכל שנה, רחום וחנון מלא רחמים, השקיפה עלי בחמלתך, ביום שאתה מפליא תושיה לבריותיך, ביום שאתה מוריד טל להחיות עולמך.

אנא, אבי, אב הרחמים, משכנו כולנו לעשות רצונך ברצון עז, בכסופים אמתיים, בתשוקה גדולה, עד שתכלה נפשי בלילה הזה לרוץ אחריך, נכספה גם כלתה נפשי לחצרותיך, שארי גם בשרי יכמהו אליך, לבי ובשרי ירננו אל אל חי, ביום זה יעלוזו כליותי, כל רמ"ח איברי ושס"ה גידי, ביום שבו מגלותי תמשני, ובגוף קדוש מגן עדן תזכני, כאשר זכה רעיא מהימנא כשאל בניך שלחתו, כאשר שבה אז כבשרו, נהפך לבו לב בשר אליך, ונמשך כמים אחריך, עד אשר עלה לקבל תורתך, עלה אל היכלות קדשך.

אנא ה’ אלקים צבאות, עושה גדולות ונפלאות, גדול העצה ורב העליליה, המוריד בלילה זה טל של תחיה לכפר על כל עונותינו ולהשיבנו לעדן של מעלה אל מקור חיינו, אנא רחום וחנון, מי יתן ונרבה תחנון, בלילה שאדם הראשון לבניו קרא, גילה להם סודו בחיל ורעדה, ביום שבו יורד טל של תחיה, שאפשר בו לבטל את גזרת המיתה: אנא בנים רחומים ואהובים, אשר כזוהר הרקיע מזהירים, אנא חוסו גם עלי גם עליכם, ועל כל הדורות העתידים לצאת מכם, אנא הקריבו קרבנותיכם בסלודים, ושפכו כמים לבבכם לפני דר שוכן מעונים.

רבונו של עולם, אל רחום וחנון, שעה לעבודת עמך ותפילותיהם, ביום בו הקריבו קין והבל קרבנותיהם. קין באש להבה, רעש וסערה, הביא מפשתן שורש הגבורה, להוריד באש זרה את השכינה מעליונים, לגלותה התכון מחביונים, אך לא כן הבל אחיו לצרה בבכי ובתחנונים, כמים לב שפך בשלמות רצונים, ברעד ואימה קרב אל אבן השתיה, אולי יצליח להעלות עולם מתהום של נשיה. קרבנו עלה מיד לפניך לרצון, כי אתה אוהב הפנים לא החיצון, לבו הנכנע והשפל היה יקר בעיניך, יקרה גם נפשו אותה רצה להקריב אליך, פתחת לו כל הרקיעים, גלית לו אוצרות מטמונים, אך כשהציץ ונפגע ועלתה נשמתו למרומים, נדחה התיקון לעוד אלפי שנים. ועתה, אבינו אב הרחמים, תן לנו לב נשבר לב חמים, משכנו אחריך, הסתירנו בצל כנפיך, תן בנו מסירות נפש לעבדך עד כלות הנפש, האר לנו דעת, פתח לנו עינים, כיצד לערוך ליל סדר ביראת שמים, למדנו להתחנן ולבכות בכפלים, עד אליהו הנביא נראה עין בעין.

ליצחק נתת שני בנים, כהבל וקין היו מזהירים. אחד היה איש תם יושב אהלים, ואחיו איש שדה צד חיות וצפרים. אנא אב רחום יצחק לפניך התחנן, עזור נא לי בשני בני עולם לתקן, אחד הוא מאיר כשמש כאור שבעת הימים, שני לו שוכן בתהומות בתחתיות במחשכים. נפשו נשא יצחק לפניך בתחינה, שוכן שחקים הושיעה נא, כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, כי כל כונתי לתקן העולם ולהושע. להרים את שני בני כחמה וכלבנה, עד נביא בלילה הזה את הגאולה. הִרבה יצחק תפלתו בליל שמורים, בבכי ובתחנון קול הרים, בליל סדר שהוא כליל כפורים, חפץ לתקן עולם בגדיי עזים בסוד שעירים, לתקן את כל חטאי הדורות, לזבול לעלות, ובית מקדש לבנות, "בנׁה בניתי בית זבול לך", בית בנוי נמצא בזבול עולמך, "שמש ירח עמד זבלה", גם עשו יתקרב יהיה איש מעלה. אנא ה’ עשה עמו פלאים, פתח לו את כל הרקיעים, התגלה אליו מן השחקים אל התהומות, ויראה שיחיד אתה בכל העולמות, אין עוד בלתך מסוף העולם ועד קצהו, האר אליו פניך רצהו, לא יעבור אפילו כקוצו של יוד על רצונך, ידע כי אין זולתך.

כך יצחק נשא את תפלותיו, כך נשא בכיותיו, זעקותיו ושאגותיו. ויצא יצחק לשוח בשדה, את כל לבו שפך לפניך כשה, אנא רחום, תהיה כעת עת ישועה, השיבנו לגן עדן כבתחילה, למקום שמשם אני בא, אנא, ישוב כל העולם בתשובה, אני ובני יעקב ועשו, ישוב כבן חכם גם רשע, כולם ישובו יחדיו ונושע. זכני בלילה זה לחדש נעורי, עם כל העולם יחד עם בני, להעלות את בני לרקיע של זבול, נוריד ממרומים בית מקדש בנוי. שאגותיו אז נתכו כמים, לפני רוכב ערבות שוכן שמים, "שא נא כליך", אמר לעשו, הראה לו כלי המקדש, בנין בנוי הלילה נוריד ממרומים, צודה לי ציד עשה מטעמים, ובליל הסדר כביום הכפורים, נקריב קרבנות ונשלח שעירים. אנא רחום ברוב רחמיך, כך יצחק תחינתו שטח לפניך, קבל לרצון כל כונותי, ולגן עדן נכנס אני ובני. עשו הלך חיש מיד, אך חש להביא מכל הבא ליד, להכשיל אביו במאכלות אסורות, למען ישיג אך ברכות ארציות.

היתה אז עת צרה ליעקב, כמעט היינו כצאן אבודות, אך אתה ברחמיך חסת על בנך בכורך, לרבקה ברוח הקודש יעצת סודך, לך נא אל הצאן צותה בתבונה, לתקן חטא אדם הראשון התכונה, שני גדיי עזים יהיה קרבנך, הכל יכופר וכשמש מאורך, לאור עולם בכסא כבוד שמך יוחק, ולעד לא עוד תורחק, מפי צדיק תבורך בטל תחיה, אכן נמצאה תושיה.

בפיק ברכים ניגש יעקב בנך בחירך, לערוך ליל הסדר כרצונך, שני מלאכים לווהו מימינו ומשמאלו, כי מרוב שפלות כדונג נמס לבו, מי אני ומה אני כי אתברך מפי עליון, מה אני ומה זכותי בטל מצור חביון, בחזק ואמץ אותו אמו ברכה, אכן תזכה לטל שמים לטל של תחיה.

ואז התעטף יעקב בבגדי אדם, מגן עדן, התבסם כל היקום מריחות של גן עדן, עלץ לב יצחק בתפלותיו שהתקבלו, כי אכן לגן עדן נכנסו נתקבלו, אב ובנו באו שם יחדיו בצל ה’ לחסות, שתו שם אף ארבע כוסות, שתו מן היין המשומר, אכלו מן ושור הבר. כבגן עדן לפני החטא, נפתחו הרקיעים, וטל של תחית המתים, על ראשיהם כרביבים.

אוי לנו, רבונו של עולם, כי אין אנו מרגישים וחשים את קדושת החג הנוראה, את הנועם העליון הממלא את כל הבריאה, כי אם היינו רועדים, חלים וזעים, מלילות סדרים, כמו מליל יום הכפורים, היינו טועמים במצה טעם מן, ובארבע הכוסות, יין המשומר, טל של תחיה היה יורד ממרומים, וכבר היינו זוכין לתחית המתים.

אך יצוא יצא יעקב, ועשו כבר נכנס, זעק בחפזה בנך בכורך עשו, "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד", מי הוא זה אפוא המגיש לי מכל, בגן עדן של מעלה יחדיו ישבנו, ומן ולויתן ביחד טעמנו, ריחות של גן עדן אותנו הקיפו, וטללי תחיה אותנו הציפו. ויצעק עשו צעקה גדולה ומרה עד מאד, לא נשמעה כמוה מיום הוסד עולם ומלואו, אף לא מרדכי זכה לכזו, אך זעקה גדולה ומרה אבל לא שכזו.

אנא שוכן מעונים ושחקים, כמה כבר אנו זועקים ובוכים, דורות על דורות כבר אלפי שנים, אנו נשחטים נטבחים, במיתות משונות מומתים, וכשה לטבח מובלים, ועדין לא זכינו לבטל אותה צעקה, שבעטיה אנו עדין ברוב צרה וצוקה, מתי כבר נזכה גם אנו לזעוק זעקה גדולה ומרה, על אבוד לילות סדר על אבדה כה רבה, גרועים אנו מעשו אלפי פעמים, כי על אבדן אורות כאלו איננו זועקים, נבטוש ראשנו בקירות ובכתלים, על שאבדנו אוצרות כה יקרים, אורות וטללים, של תחית המתים, לויתן ושור הבר, טעם המן ויין המשומר.

רבונו של עולם, מלא רחמים, אתה יודע שאנחנו בעצמנו אשמים בכל הגלות הארוכה, כי אין אנו מתעוררים ומקיצים, אף על פי שאתה מנסה לעוררנו ולהקיצנו משנתנו ונותן לנו לילות שמורים, שבהם אנו עולים לעולם האצילות לעולם החרות, חרות  ממלאך המות, חרות מיצר הרע. כי אם היינו נעורים כבר יכולים לזכות לנועם העליון לנועם הגאולה לנצח נצחים, כי כמה לילות פסחים קדושים וטהורים וחגים וימים טובים שלחת לנו מיום ביאתנו לעולם, ומיום הִוצרות נשמתנו, העליתנו לעולמות עליונים, לעולם האצילות, והאצלת עלינו מזיו נועם אורותיך הקדושים, ואנחנו כעשו הרשע שאף על פי שרצה אביו להעלותו עד רקיע זבול בסוד "שמש ירח עמד זבלה", עדין הקשה ערפו והלך לצוד ציד להביא, והסכים בלבו להכשיל את אביו במאכלות אסורות. אבל, מה אעשה אבי שאני גרוע ממנו, כי כשעשו חזר מצידו וראה את כל האורות הנפלאים שהפסיד, "ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד… וישא עשו קולו ויבך", ואני בעונותי הרבים, לבי שומם בקרבי ואיני מזדעזע מן האבדה הנוראה. כבר אבדתי לילות פסח נפלאים, שבהם העלית אותי לעולמות עליונים, ואני עשיתי עצמי כלא חש וכלא מרגיש, עשו הרשע זעק זעקה גדולה ומרה עד מאד, שכמוה לא היתה מזמן בריאת העולם, זכה עשו להרגיש את גודל ההפסד של אורות הפסח הנפלאים המסוגלים לתקן אפילו אותו, וזעק זעקה שעדין לא נתבטלה, גם בזעקתנו כל הדורות. אויה לי כי גרוע אני מעשו, כי כבר הפסדתי רבבות אורות של לילות פסחים ועדין איני זועק ואיני צועק, עדין איני מרגיש שום צער. העליתני לעולמות נפלאים ונעלים, ואני בשטות דעתי חזרתי משם נעור וריק, ואף את הימים הקדושים של ספירת העומר החמצתי, הימים המשיבים את האורות הללו בעבודה של יום יום בישוב דעת נפלא, לא נהגתי בהם כבוד, הפסדתי תורה ותפלה וקדושת הספירה, עד שאיני יודע בכלל היכן אני בעולם, איני יודע כלל אנא אני בא.

אבל חסדי ה’ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, כי בכל שעה ורגע אתה מחדש עצות חדשות ונפלאות כיצד לזכות לכל האורות שאתה מוריד לנו בכל יום ובכל שעה. זכני, אבי אב הרחמן, אשר עוז וחדוה במקומך ואין עצבות לפניך כלל, עזרני והושיעני ברחמיך הרבים שאזכה לשמח עצמי בכל עת תמיד ותלמדני דעת, דרך עצה ותבונה תודיעני, באופן שאזכה לרחק תמיד את העצלות והעצבות מכל גבולי, לא אתן להם לגשת ולהתקרב אלי כלל ולא לאחוז וליגע בי חס ושלום, רק אתגבר בכל עוז להמשיך עלי שמחה עצומה שאינה פוסקת אפילו לרגע קט, ובפרט בליל הסדר שהוא שורש כל המוחין של כל השנה כולה, אגילה ואשמחה בך ובישועתך הגדולה ובנפלאותיך וחסדיך הרבים והעצומים, אשר עשית עמדי ואשר אתה עתיד לעשות עמי, כי בחסדיך הנפלאים והעצומים אתה מזכה אותי גם השנה מחדש, בליל הסדר ובימי הפסח הקדושים, ומחדש אתה מוריד לי את כל האורות העצומים והנפלאים היורדים בכל שנה ושנה ביתר שאת וביתר עוז. אשמח ואגיל בכל עוז בכל החסדים המתחדשים בכל עת ורגע, והימים הראשונים יפלו ויהפכו לכלים של ענוה ושפלות, באופן שנוכל דוקא על ידם לקבל בשנה זו את אורות הפסח בחדוה עצומה ובישוב דעת גדול. "חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי" – כל החובלים יהפכו לנעימים, כל הירידות לעליות, כל העוונות לזכויות, וכל ימי הפסח ולילות הסדר שאבדתי ישובו אלי באור חדש, באור יקרות, באור נפלא של ענוה ולב נשבר מתוך בושה ושפלות אמיתית. זכני ברחמיך הרבים להתגבר בכל עוז ותעצומות להיות בליל הסדר ובכל ימות הפסח אך ורק שמח בשמחה ובחדוה עצומה ואתגבר ואתחזק בכל עת להמשיך עלי השמחה הגדולה והנפלאה הזו תמיד, אזכה לשמח ולחזק עצמי בשמחה שירה וריקודים, עד שתגיע השמחה לרגלי, אקפץ אפזז ואכרכר בכל עוז, עד שיעלו כל בחינות רגלין למעלה, ויתקיים בנו: ומטו רגלין ברגלין – "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" "והיה ה’ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד".

אנא רחום וחנון מלא רחמים החפץ בתיקון העולם ואין חפץ בהשחתתו, האומר מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, חפץ אתה שבאורות חג הפסח נקרב את כל העולם אליך, ויקוים בנו: "והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך", והן זו היתה כונת יצחק להאיר בבניו בלילה שיורדים בו כל האורות ולהפכם לשני המאורות הגדולים. בעשו התקימה בחינה זו כנרמז ב"שנ"י גוי"ם בבטנ"ך" (גימטריא ז"ה רב"י יהוד"ה ואנטונינו"ס, שאמר מי יתנני מצע תחתיך לעולם הבא), ואילו יעקב זכה ממש להכנס אל אביו עם בגדי אדם הראשון, ועמו נכנסו ריחות גן עדן נפלאים (יעקב גימטריא גן עדן). וכמו שביקש עשו בלילה זה "הלא אצלת לי ברכה", ברכה מעולם האצילות, מעולם שאין חטא ועון נוגעים בו כלל, כן נבקש גם אנו להיות ראויים לברכות זכות מטל שמים מעולם האצילות.

אנא ברכנו כולנו יחד, אבינו אב הרחמן, כי אנו בני אברהם אוהבך, יצחק יחידך ויעקב בחירך, הרוצים לצאת מקליפת עשו באמת ובתמים, רוצים לבער כל חמץ ושאור מלבנו ולאהוב אותך אהבת אמת, אהבת תמים, ללא שום יצר הרע וללא שום רבב, אהבה טהורה שהיא דבקות אין סופית בך, אהבה ודבקות הנמשכים בלילה זה מעולם האצילות, שאין שום פגם בעולם שיכול לחצוץ בפניה. אך לאהבה זו, שזוכין לה בפרט בליל הסדר, אין מגיעין אלא על ידי שמחה ושירה, מחולות וריקודים, על ידי רוח שמחה ושירה שאינן פוסקות לרגע. לכן אנא זכני לשמחה עצומה ושירה נפלאה, לשמחה עצומה כזו שעל ידה רצית בלילה זה לעשות את חזקיהו משיח ולהביא את הגאולה השלמה. אנא זכני גם אני לשמחה זו שהיא שורש הגאולה השלמה.

אנא רבונו של עולם, רחום וחנון, שעה אל מנחתנו הדלה, קבל את תפילתנו הפחותה, כי אין בנו דעת להשיג עוצם הנפלאות שאנו מאבדים בחלוף הימים והשעות. ימים ולילות עברו עלינו עד היום בהבל וריק, ברוב עברות, ואתה מוכן להושיענו ממש בעת הזאת, בליל סדר זה להביא לנו תשורות, מתחת כסא כבודך לחתור לנו חתירות, לגלות לנו הדרת כבודך, להראות גם לנו שאין עוד מלבדך.

למענך אבינו עשה ולא לנו, חוס ורחם עלינו, כי איך יחל כבודך ולאחרים יותן, הושיעה נא, לבל כבודך יחולל, גלה לנו בליל שמורים זה למען שמך את כל כבודך, הורד לנו מטל שמים כליעקב בחירך.

אנא רחום וחנון פתח לנו אזנים, לשמוע את הימים טובים הקוראים לנו בכפלים, בעשרת המכות ובקריעת ים לגזרים, בענני כבוד ענן ואש היותנו מוקפים. בהכרזתם בצעקתם מקראי קודש קראתם, קוראים מכריזים וצועקים, כי אין עוד בלתך אלקים, קוראים ומכריזים מאותתים ומרמזים, כי גם בדורותינו אתה מוכן להלחם למעננו להכות כל מיני פרעונים, ולנגפם בכל מיני מכות וזיקים, לקרוע לנו את כל המימות ואת כל הרקיעים, ולגלות לנו שאפס מבלעדיך אלקים, לגלות לנו כיצד לעבדך, כיצד להרקיע שחקים, כאליהו ברכב אש למרומים, כיצד לתקן אש זרה, כיצד להכניע רוח סערה. חטא נדב ואביהו בא לתקן, סערתם למתן, במלחמת קודש הגבורה, לתקן אישם אש זרה, לרצון להפוך רוח סערה.

 רבונו של עולם, אף כי מלאכים ושרפים עומדים לשרתך באימה, אבית תהילה מקרוצי חומר ורימה, למדנו גם אנו אל רם ונשא, כי אין זולתך, נלמד בלב נכנע ושפל וברוח נמוכה, לתקן פגמים ועברות, עד נזכה להשלים גם פגמי הדורות.

לילות סדר אתה מחדש לנו בכל שנה ושנה, לחדש נעורינו להרבות בבכיה ובתחינה, להיכנס לשמחה וחדוה אמיתית, לא מתוך התלהבות חיצונית ורגעית, לא מתוך רוח סערה, ולא מתוך להבות אש זרה, למדנו לתקן בלב נכנע בשברון, חטא השקולים כמשה ואהרן, חטא נדב ואביהו, אשר אש זרה הקריבו. הורנו, כי אפילו גדולי עולם שגו בסודה, למדנו והדריכנו, פן לא נדע דרך עבודה. בראש חודש ניסן בהקימך משכן, רצו לגלות אורות נעלמים, האור שנגוז אור שבעת הימים, נעשה אז הפגם הקלקול, ביום כבריאת שמים וארץ שקול, ביום שנטל עשרה עטרות, רצו לחדש העולמות. ובאשר משורש קין היו נדב ואביהוא, זה בזה לא נכללו, גם רשות לא נטלו. באש של גבורה איש מחתתו הביאו, בסערה של אש גם בתים לא הקימו, מיום ליום שחקים הרקיעו, לפסגות